יום חמישי, 28 בפברואר 2013

שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת כי תשא תשע"ג


נכנס יין יצא סוד

שאלה:

הרב זאבי שלום. בעקבות פורים שחגגנו השבוע יש לי ספק שמעסיק אותי ואשמח לקרוא את דעתך בענין. בפורים יש הרבה שמשתכרים וחלק מהם מדברים כל מיני דברים שביום רגיל לא שומעים כל כך... והנה, בפורים האחרון אחד החברים שלי שתה קצת יותר מדי ואמר לי כמה מילים שדי פגעו בי. השאלה שלי היא איך להתייחס לדברים שהוא אמר כשהיה שתוי, האם אז הוא אומר את האמת שתמיד הוא מסתיר או שאולי שיכור מדבר שטויות בלי קשר למה שהוא חושב?


הרב זאב קצנלבוגן:

פקחותו של הרב יונתן אייבשיץ מן המפורסמות הייתה. רבים נהנו מחכמתו וחריפותו. לא רק בני ברית, אלא אף שאינם בני ברית היו נהנים להשתעשע איתו בדברי חידודין. המלך בכבודו ובעצמו היה מזמנו לעיתים תכופות על מנת ליהנות מחכמתו. דבר זה היה לצנינים בעיני הכמרים שראו בכך פגיעה למעמדה של הנצרות. הללו ניסו לשכנע את המלך לערוך עמו ויכוח פומבי. בויכוח טענו הכמרים שניתן לחנך אף חתולים. ר' יונתן טען לעומתם שלהבדיל מבני אדם, חתולים ניתן רק לאלף ולא לחנך. המלך נתן לצדדים 30 יום על מנת להוכיח את טענתם. לאחר 30 יום התאספו כל הצדדים בארמון המלך, האולם היה מלא מפה לפה והשולחנות ערוכים. כשניתן האות נכנסו לאולם צוות חתולים הולך על שניים לבושים בגדי מלצרים הדורים ובידיהם מגשים עם כבוד עמוס לעייפה. הקהל מחא כפיים בהתלהבות גדולה, ניצחונם של הכמרים בויכוח היה סוחף! ר' יונתן לא התבלבל לרגע. הוא הוציא מן הכיס את קופסת הטבק שלו, ניער אותה קלות ופתח. להפתעת כל הנוכחים מתוך הקופסה קפץ עכבר מבוהל. המלצרים/חתולים המלומדים העיפו באחת את המגשים לקול שברי הזכוכית שעפו לכל עבר וזינקו לאכול את ארוחת הערב שלהם...

חתול לא ניתן לחנך, אבל בני אדם ב"ה כן! בפנימיותו של כל אדם מתגבשת לה זהות שבסופו של יום תמצא את דרכה החוצה. זהות זו נבנית מאישיות, מחינוך, מתפיסות מוטעות לצד תפיסות אמיתיות. תפיסות חלקיות לצד תפיסות שלמות. תפקידו של החינוך (שאנו מחנכים את עצמנו) הוא להוציא את האישיות שלנו כמה שיותר מזוקקת. לא כלפי חוץ, אלא אמת שבאה לאחר דיונים פנימיים. אוי לו לאותו אדם שכל שלבי הביניים הגולמיים שלו היו מתבטאים תדיר כלפי חוץ!

"חוח עלה ביד שכור ומשל בפי כסילים" כתב שלמה המלך (משלי כ"ו). שיכור מאבד במקצת את התחושה. לכן תוכלו לראות שיכור משחק עם קוצים, דוקר ופוצע את עצמו ובכל זאת ממשיך. מדוע? כי התחושות שלו קהות. דקירה קטנה שמפריעה לאדם נורמלי, השיכור עדיין לא מרגיש. זו הסיבה שכדאי להרחיק מן השיכור דברים עדינים, אין לו את הרגישות המספקת. סכין חדה מסוגלת לעשות עבודה נהדרת, אך לא נפקיד אותה בידיו של השיכור, באותה המידה שטיפש שלא מבין את עדינותו של המשל מסוגל להשתמש בו בצורה מאד גרועה...

הגמ' מספרת (סנהדרין ל"ח.) שבני רבי חייא פגעו בשכרותם ברבי יהודה הנשיא. הם טענו שמשיח יגיע רק כאשר מוסד הנשיאות יתבטל... רבי יהודה הנשיא כמובן לא כ"כ אהב את הדברים. כאשר בא ר' חייא לפייסו, אמר לו "אל ירע בעיניך... נכנס יין יצא סוד". פיוסו של ר' חייא אינו ברור, הרי אם זה מה שהם אומרים בשעת שכרותם, זה מה שהם חושבים באמת וזה מעליב שבעתיים? (למי שמעוניין בהרחבה, שווה להציץ בפרושו המרתק של המהרש"א במקום)

השיכור אינו משקר, הוא פשוט מבטא את הדברים בצורה בלתי מעודנת ומלוטשת. פעמים רבות השיכור מוציא דברים חסויים אך עלינו לזכור, זה לא מלוטש, זה לא עדין. יתכן שיש בסיס לדברים השליליים שהוא מבטא, אך העובדה שהוא אינו מבטא אותם ביומיום אינה מלמדת שהוא מסתיר מאיתנו את האמת, יתכן שהיא מלמדת אותנו שהוא חינך את עצמו ורואה ביומיום את המציאות בצורה מפוכחת הרבה יותר והדבר השלילי הזה נראה שונה לחלוטין במסגרת הפאזל השלם...


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה