בין הזמנים
שאלה:
למרות שהפינה הזו עוסקת בדרך כלל בשאלות השקפתיות וכדומה, רציתי
לבקש הפעם חריגה ושתכתוב כמה מילים על בין הזמנים, כמה עצות, כמה טיפים מה חשוב
ומה פחות חשוב להקפיד עליו בחודש הזה. תודה רבה.
הרב זאב קצנלבוגן:
מפורסם בשם הרב מבריסק שאמר, כמה אנחנו חייבים
להודות לבורא עולם שאת מצוות ארבעת המינים נוהגים ליטול בבית הכנסת ואילו את מצוות
אכילת מרור אוכלים בבית... כמה אנרגיות אנשים לעיתים משקיעים במציאת אתרוג מהודר,
רק מפני שהם צריכים להופיע איתו בבית הכנסת? דמיינו לעצמכם שאותם אנשים היו צריכים
לאכול את הכזית מרור שלהם בבית הכנסת לפני כולם, כמה קילו חזרת הם היו אוכלים בכדי
אכילת פרס... אז מה, הכל צביעות? חלילה וחס! כבר אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו
"יהיה רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". מה לעשות? התפיסה
החושית שלנו היא חזקה מאד, ואין כמו החברה הביקורתית לייצר לנו תפיסה חושית... אדם
הוא יצור חברתי וחלק בלתי נפרד מן ההתפתחות שלו מגיע מן ההשפעה החברתית. שם המשחק
הוא, פשוט להיות מושפע מן החברה הנכונה, להידבק בתלמידי חכמים וכדו'.
זו אחת המעלות הגדולות של הימצאות בתוך כתלי בית המדרש בישיבה הקדושה!
(אפרופו, שוויון בנטל, גם מי שמשלב דברים נוספים במהלך יומו מעבר לתלמוד תורה,
חברת עובדי ה' חשובה לו כמו אויר לנשימה...) אבל כמו בכל דבר, הרעיון הוא לקבל
מספיק גשם בחורף כדי שנוכל להמשיך ולהתפתח בקיץ.
אני תמיד חושב לעצמי, אם היו זורקים אותי לתאילנד לבד, כמה זמן הייתי
נשאר שם מחובר לקב"ה? האם התפילות שלי היו נראות כמו היום? אין לי מושג. אבל
דבר אחד ברור לי, אם החיבור הזה חשוב לי, אני אצטרך להשתמש בכלים חדשים וחזקים על
מנת לשרוד. אז זהו, בין הזמנים זה לא תאילנד, (למרות שיש חבר'ה שהיו חולמים על
זה...) ובבית המקסים בו גדלנו אנחנו לגמרי לא לבד מבחינה רוחנית, אך בכל זאת כדאי
להתכונן לתקופה הזו.
אז הנה כמה טיפים לתקופה שהמסגרת הטבעית לא מתפקדת:
עשה:
חיבור, חיבור, חיבור! אם בכל יום אנחנו מתעסקים בחיבור עם הבורא,
בימים כאלו כדאי לעשות זאת באופן קצת יותר מודע.
תפילה – התפילה היא תמיד כלי מדהים להתחברות, אבל כאן ניתן לעשות טסט.
דווקא בימים בהם אנחנו אולי יותר עסוקים בלעשות כסף וכדו' בואו ניקח ברכה אחת, ברך
עלינו, ברכת הפרנסה כמשל, ונחליט לכוון בה. אחרי כל התוכניות הגרנדיוזיות שלנו
וההצלחה המובטחת עדיין אנחנו צריכים עזרה מלמעלה. דרך אגב, תפילה במנין, מעבר
להלכה הפשוטה ולמעלה הברורה שלה רק תעזור לנו בכך...
קביעות עיתים – המאמץ כאן הוא קשה יותר, משום שאנחנו לא במסגרת
הקבועה, אך הוא מענג יותר, מפני שאחת ולתמיד אתה מוכיח לעצמך שאתה לא ילד ומסוגל
לעמוד על העקרונות שלך גם אם אתה בתאילנד... למי שישנה התקדמות מסודרת בלימוד, זה
הזמן אולי לערוך חזרות. זה קצת מעליב להגיע לפסח בלי לדעת דברים בסיסיים, לכן זה
הזמן אולי גם לקחת פרויקט של לימוד הלכות בסיסיות של ליל הסדר בפרט ופסח בכלל
(להמלצות, גשו לרבנים). בכל מקרה, לימוד מגוון ומעניין מסוגל להקל.
בין אדם לחברו – סיפר הגאון ר' שלום שבדרון: פעם ראיתי אשה מבוגרת
נסחבת עם סלים. הצעתי לה את עזרתי והיא נענתה בשמחה. מכיון שהתחלתי במצוה, החלטתי
שאעשה אותה בשלמות ועד הסוף, העליתי לה את הסלים עד לביתה והכנסתי אותם למטבח.
לאחר שסיימתי בסיפוק נשאתי עיני למרום והתפללתי, הקב"ה תחשיב לי את זה למצוה
אפילו שזו היתה אשתי...
לא תעשה:
נאמנות, נאמנות, נאמנות! בעולם בו המשתנים הם רבים הנאמנות הופכת
להיות קשה יותר. עלינו לזהות את המשתנים מראש ולהשתדל לנטרל אותם מבעוד מועד.
חברה – אנשים שעסוקים בבילוי נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה יותר למרות
שהם נהדרים ביומיום. אני בימים כאלו בררן יותר.
צניעות – אפילו בבית המקדש כשהיה שמח (שמחת בית השואבה) התפתחו
בעיות... אלו ב"ה ימים נהדרים, אבל דורשים הגנות יתר.
כשרות – אם בבולגריה עדיין אין מהדרין, יש לה תחליפים נהדרים. זה שווה
תוספת של 200 שקלים!
ולסיום, חברים, העיקר להיות מודעים. את הזרימה נשאיר לאמצע זמן!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה