בפרשת פנחס אנו פוגשים שוב את פרשת המועדות. כל המועדות כולם מופיעים לפי הסדר. החל בקרבן התמיד, דרך שבת וראש חודש, וכלה במועדי השנה, שתחילתם בחג המצות וסיומם בשמיני עצרת. בכל אחד מהמועדים הללו יש קרבן נוסף, מיוחד לאותו היום. הקורבנות הללו מבטאים בעצם שאנחנו יוצאים מהחיים הרגילים שלנו, ופונים אל בורא עולם. המקבילה של זה במציאות שלנו היא הבחינה של 'מקראי קודש' בשבתות וימים טובים, שלפי דברי הרמב"ן מתקיימת בפנייה שלנו אל הקב"ה בתורה ובתפילה. זוהי הסיבה שהתפילה בהם ארוכה יותר, ומוסיפים בה גם קריאת התורה. כך אנחנו פונים אל ה'. נקודה נוספת מבטאת את קדושת הימים היא נתינת הצדקה. כמו שהקורבנות הם נתינה לקב"ה, כביכול, גם מצוות הצדקה היא נתינה לקב"ה. הנביא אומר, 'את דכא ואת שפל רוח אשכון, כביכול העניים והנזקקים הם מקום השראת השכינה. הקב"ה מופיע שם כדי לדאוג להם. וגם בזה באה לידי ביטוי הפניה שלנו אל ה', אנחנו מוציאים כסף ואוכל משלנו, ונותנים אותו לעניים. ככה נראים 'מקראי קודש' בתורה.
שתהיה לכולנו שבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה