ההשתדלות שלנו
יעקב גרשוני
פורים עומד בפתח ולפניו המגבית השנתית לטובת הישיבה. בחורים יוצאים
מדי ערב ותורמים מזמנם היקר וממרצם לישיבה. בסך הכל עושים השתדלות גבוהה מאד
בעניין וכל זה למען קיומה ההכרחי של הישיבה. חשבתי בעקבות כך על כמה שאלות בעניין
ביטחון והשתדלות.
א. לשם מה דרושה ההשתדלות, מאחר ואנו בטוחים שהקב"ה מזמן לנו את
פרנסתנו?
ב. עד כמה חובת ההשתדלות והאם זה משתנה מאדם לאדם?
בספר 'מכתב מאליהו' מובא: כל הצורך בהשתדלות בעניינים הגשמיים בא
מתולדת חטא אדם הראשון שנאמר בקללתו "בזיעת אפיך תאכל לחם" והיינו מפני
שבחטאו ירד למדרגה גשמית זו, אבל קודם החטא היו כל צרכי גופו המזוכך באים אליו
ממילא... ובספר מסילת ישרים בביאור מידת הביטחון כתב: הביטחון הוא שישליך יהבו על ה' לגמרי... וכבר
היה האדם יכול להיות יושב ובטל אם לא שקדם הקנס "בזיעת אפיך", ע"כ
חייב כל אדם להשתדל איזו השתדלות כמס שפורע... כיון שעשה אדם קצת מלאכה,
משם והלאה אין לו אלא לבטוח בקונו.
כלומר, מפני שאנו לא ראויים לניסים גלויים אנחנו מחוייבים בהשתדלות
ברמה כזאת שאפשר לתלות את ההשפעה הגשמית בהשתדלות, ובזה נגמרת ההשתדלות, אע"פ
שבאמת הפרנסה היא משמים.
וככל שדרגת הביטחון של האדם גבוהה, כך חובת ההשתדלות יותר נמוכה,
והביאור בכל הקללה של בזיעת אפיך זה להבין בתוך הטבע וההשתדלות שהכל בעצם מ-ה',
וא"כ אדם שדרגתו גבוהה ומבין שהכל זה נס, גם הטבע, א"כ ההשתדלות שלו
נמוכה מפני שהוא במצב של אדם הראשון קודם החטא.
ברור שאנחנו לא נמצאים בדרגה הזאת וצריכים להשתדל בכל העניינים, וכעת
אנחנו עומדים בפתח המגבית השנתית של הישיבה שתלויה בנו בלבד, וזו השתדלות שאנחנו
מחוייבים לעשות למען הישיבה שלנו, ולא עכשיו ההזדמנות להיות "בעל
ביטחון" ולחכות שהדברים יסתדרו לבד. הם לא. זה תלוי בהשתדלות שלנו וכולנו
צריכים להתגייס בכל הכח למען הישיבה, שזה בעצם למעננו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה