בפרשה, כל הברכות של יעקב לשבטים כתובים בצורה קצת שונה ממה שאנחנו רגילים לקרואבתורה, לשון די מליצית. מה שמוביל להרבה דעות חלוקות בין פרשני המקרא. כשקראתי את ברכת
יעקב לשמעון ולוי, תהיתי לעצמי מה הפירוש של "באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור", מילים קצת
לא מובנות. ראיתי שהרמב"ן נותן לזה פרשנות מעניינת והבנתי משם משהו נחמד.
כששמעון ולוי פשטו על שכם הם הרגו את כל התושבים,'באפם הרגו איש', אפשר להתווכח אם זה
מעשה מוסרי או לא, אבל אפשר להבין מאיפה מעשה כזה מגיע, נעשה מעשה שלא ייעשה כלפי
מישהי מהמשפחה שלהם.
מה שהפריע ליעקב זה 'וברצונם עיקרו שור', אחרי שהם הרגו את התושבים הם בזזו והשחתיו את
הצאן ואת הרכוש שבבית ובשדה, זה היה אחרי שהם נרגעו מהכעס, אחרי הנקמה. ואת זה יעקב לא
מוכן לקבל, נקמה והשחתה סתם בגלל שזה עם אחר, מישהו שונה ממך, זה היה מעשה שכבר לא
הגיע מכעס שהוא תכונה אנושית, זה בא מרצון, מהחלטה. וזה כבר מעשה שלא מקובל אצל יעקב
אבינו, זה לא הערכים של עם ישראל, על זה יעקב אומר 'בסודם אל תבוא נפשי'.
גוט שאבעס
דודי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה