הפרשה השבוע מתחילה בסיפורו של בלק שמזמין את בלעם לקלל את עם ישראל.
בלעם ניחן בכוחות שמימיים ומוכר בעולם כאדם שקללתו מתקיימת. כשזה מגיע לעם ישראל
מחכה לו הפתעה- הקב"ה אוסר עליו ללכת. הוא מנסה להתמקח ונתקל בהתנגדות נמרצת.
שליחיו של בלק חושבים שמדובר בניסיון סחיטה מצדו ומנסים לשכנעו ע"י הצעות
שונות בהעלאת השכר. ואז בלעם אומר את המשפט הבא "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף
וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי". יש כאן "פליטת פה פרוידיאנית"
של בלעם שהיה רוצה באמת לקבל את כל השכר הזה מול ההבנה שלו שאין לו יכולת להתנגד
לקב"ה. אז מה קרה שם בסוף? איך אנחנו מוצאים בסוף את בלעם משוטט על הגבעות
בחברת בלק ומנסה לקלל את ישראל? התורה מספרת לנו שבסוף הקב"ה
"משחרר" את בלעם לדרכו אך מבהיר לו "ואך את הדבר אשר אדבר אליך
אותו תעשה". אם כך השאלה גדולה עוד יותר- איך מנסה בלעם לקלל את ישראל והרי
הקב"ה אומר לו מראש שלא יקלל את העם כי ברוך הוא? סיפור האתון מפליא במיוחד:
האתון רואה את המלאך ניצב בדרך ומנסה לעקוף אותו פעמיים, תוך כדי רגלו של בלעם
נלחצת אל הקיר ולבסוף היא רובצת תחתיה ולא מסכימה לזוז ובתגובה הוא מכה אותה
נמרצות. בהפתעה גמורה מתחילה האתון לדבר איתו אך בלעם לא מתרגש משינוי הטבע ועונה
לה. ואולי התשובה היא כזו: בלעם שיותר מכל בני האדם הכיר את הנהגתו של הקב"ה
עד כדי שמוזכר כ"יודע דעת עליון" מכיר את הנהגתו של הקב"ה
"הבא ליטמא פותחין לו". בלעם מבין שאם הוא ינסה מספיק חזק יש סיכוי
שמשמיים יפתחו לו את הדרך. בזכות ההתנהגות הזו של בלעם שמכוון בכח להרשיע קיבל את
הכינוי המפוקפק "בלעם הרשע". במסכת אבות ישנה משנה שמחלקת בין
"תלמידיו של בלעם הרשע" ההולכים בדרכיו ובהנהגתו לבין "תלמידיו של
אברהם אבינו". אברהם אבינו הוא זה שהלך לעקוד את בנו בציווי האלוקי גם כשזה
סתר את האמת שאותה אברהם לימד לעולם בשם ה' כי חיפש לעשות את רצון בוראו. שנזכה
תמיד להיות מתלמידיו של אברהם אבינו שעליו נאמר "כי ידעתיו למען אשר יצווה את
בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' ". ונזכה למידה של "הבא ליטהר מסייעין
בידו".
שבת שלום
אהרן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה