בפרשת קרח משה רבינו
נפגש ברגע מאד משמעותי, קרח ועדתו -ולא משנה מה היתה הסיבה שלהם –יצרו ערעור על
הסמכות של משה רבינו כמי שמנהיג את העם בשם ה'. הם יצרו שאלה האם משה רבינו פועל
בשם ה' ואומר את האמת או שהוא בודה את הדברים מליבו. ואכן, משה רבינו מעמיד את
הדברים למבחן אלוקי. "אם בריאה יברא ה', אם הקב"ה יעשה דבר חריג כזה
שהארץ תבלע את קרח ועדתו, זו תהיה באמת ראיה שמשה דובר אמת. בסיטואציה הזו משה
רבינו מבקש מהקב"ה, "אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא
הרעותי את אחד מהם". לא עשיתי להם שום עוול, לא לקחתי מהם כלום. אפשר ללמוד
מכאן, שאם משה רבינו אכן היה עושה עוול כלשהו לקרח ועדתו, יש סיכוי שבמבחן הנורא
הזה על האמינות של כל התורה, תהיה לקרח זכות וטענה כלשהי, רק מפני שנעשה לו עוול. מכאן,
שכאשר נעשות עוולות, גם הדברים הטובים והגדולים ביותר עומדים בסיכון. יש כאן אמירה
גדולה. גם אנשים שפועלים עבור האמת ועושים את האמת, צריכים לעשות אותה בנקיות,
ושלא תהיה נגדם שום טענה על עוול. האפשרות שבעשיית הטוב מתערב משהו של עוול, עלולה
להטיל צל, ולקלקל כל מפעל גדול וקדוש. שנזכה תמיד לעשות דברים טובים בצורה טובה.
שתהיה לכולנו שבת
שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה