נחמן גלבך
את החור בלב קיבלתי מתנה ליום הולדתי ה-13
אני יודע שזה נשמע מוזר אבל כך בדיוק זה קרה, זה היה בטקס הבר מצווה,
הייתי באמצע ללחוץ יד לחבר של אבא שלי מהעבודה,חבר מהסוג שאין לך מושג מי הוא, רק אבא שלך מחייך אליו בחיוך מתחנף שמיד אומר לך מה טיב היחסים ביניהם,חייכתי גם אני חיוך מהסוג הזה
כשלפתע נכנס אדם שנראה כאילו יצא מתוך התנ"ך עם זקן לבן וארוך לבוש גלימות מרופטות
ביד אחת אחז מקל הליכה ובשנייה אקדח קולט 45 לבן , הוא ניגש אלי ושאל בקול צרוד
''אתה משה בן ישראל חתן הבר מצווה"?
עניתי לו שכן והוא בלי להתבלבל הצמיד את האקדח לחזה שלי ולחץ על ההדק, האמת שזה לא כאב אבל הייתי בהלם,הסתכלתי על אבא שלי במבט מפוחד והוא נראה כאילו הוא לא שם לב בכלל והיה עסוק בלדבר עם החבר מהעבודה,אפילו לא יכולתי לצרוח מרוב הלם וכשיכולתי כבר היה מאוחר מידי הושלך שקט באולם וכל המבטים הופנו אלי,לא יכולתי לדבר הרמתי את ידי להצביע על הזקן אך הוא כבר לא היה שם הסבתי את אצבעי לכיוון החזה וניסיתי להסביר, אך כלום לא היה שם חוץ מגרוד מעצבן לא חור ולא דם גמגמתי משהו על זקן ואקדח אך כולם הסתכלו בי במבטים ספק תמוהים ספק משועשעים.אמא שלי מיד נחלצה לעזרה וטפחה על גבי בחוזקה תוך כדי שהיא אומרת לכולם ''הכול בסדר נתקע לו משהו בגרון אבל הנה זה יצא''.
בדרך הביתה ניסיתי להסביר להם באוטו מה קרה, אך אמא הייתה עסוקה בטלפון וסיפרה לדודה מינה השמנה שגרה בחוץ לארץ ותמיד נותנת צביטות כואבות ונשיקות מלאות רוק, איזה בר מצווה מהממת הייתה וכמה עוגות היו בבר, ורק אבא נעץ בי מבט מהורהר שכאילו אמר כשתגדל תבין ילד.
כשהגענו הביתה רצתי מיד לשירותים הורדתי את החולצה ובדקתי במראה, ראיתי שהיה שם מין בליטה אדומה כמו עקיצת יתוש ובמרכזה נקודה שחורה הסתכלתי יותר מקרוב וראיתי את זה. הנקודה השחורה הייתה חור, אומנם יותר קטן ממחט אבל עדין חור.
למחרת הלכתי לבית הספר, בבוקר עוד זכרתי את אירועי האתמול, אך עם הזמן ככל שעבר היום הלך הדבר ונשתכח מזיכרוני, אני חושב שככה זה עם דברים מוזרים אנחנו משתדלים לשכוח אותם כמה שיותר מהר.
כך עברו להם 4 שנים שבהם למעט קצת גרודים ועקצוצים שהיו לי כמעט ולא יצא לי לחשוב על מה שקרה שם בבר מצווה, אבל לפעמים במקלחת כשהייתי מסתכל על החזה הייתי פתאום רואה אותו שם במרכז הבליטה האדומה חור שחור. וכדי לא להיות מוטרד הייתי שוכח אותו תיכף ומיד.
בגיל 17 החור התחיל לכאוב, בעיקר לפני השינה כשהייתי מהרהר במה שקרה במשך היום, החור היה שולח גלים של כאב ואני לא ידעתי מה לעשות זה היה כאב משגע בעיקר בגלל שלא ידעתי מה לעשות, הייתה לי הרגשה שאם אני ילך לרופא הוא בכלל לא יראה את החור זו הייתה הרגשה מתסכלת חשתי בודד בעולם ולא ידעתי מה לעשות, וכך בהדרגה התחיל החור לגדול.
בגיל 18 החור הגיע לגודל של לורד ארטליין, פחדתי להוריד את החולצה ליד אנשים והתפללתי שאמצא עוד מישהו עם בעיה כמו שלי.
תפילתי נענתה!
ראיתי אותו ומיד קלטתי שאנחנו תקועים באותה סירה, זה היה בחוף הים והיה חום אימים אני כמובן נשארתי עם גופיה וכך גם הוא, ואז ראיתי את זה, כשהוא קם מהחול הגופייה התרוממה ומיד קלטתי. גם לו היה שם חור, ניגשתי אליו ושאלתי אותו "אפשר לדבר איתך רגע?"
"בקשר למה?" השיב הוא בשאלה
"אתה יודע בקשר למה " עניתי במבט מתחנן, אך הוא מיד הסתובב והתחיל לרוץ תוך שהוא משאיר אותי על סף דמעות באמצע החוף, התחלתי לרדוף אחריו הוא היה די שמן ותוך דקות ספורות הגעתי אליו,עמדנו בתחנת הרכבת ואני אחזתי בו בשני כתפיו"אתה חייב להגיד לי מה זה ומה עושים עם זה" זעקתי לתוך פרצופו ההמום והמיוסר יחדיו
הוא התחיל לבכות ותוך כדי אמר בדמעות "גם אני לא יודע מה זה אבל אני מנסה לסתום אותו"
"וזה מצליח?" שאלתי, "יש דברים שסותמים ליותר זמן ויש לפחות אבל עוד לא מצאתי משהו שסתם את זה לתמיד" ענה השמןוקפץ לרכבת שבדיוק יצאה תוך שהוא משאיר אותי לבדי על יד הפסים.
וכך התחלתי גם אני לנסות לסתום את החור, ניסיתי לסתום אותו עם גזר אך הגזר לא החזיק מעמד הרבה זמן גם לא חסה בסוף גיליתי שירקות לא טובות בלסתום חורים.
יום אחד כשהלכתי לאכול שווארמה פתאום נצנץ בי רעיון לקחתי חתיכת שווארמה והלכתי איתה לשירותים, הורדתי את החולצה והסתכלתי על החור ולאחר מכן על החתיכה הם היו נראים מתאימים, הצמדתי את החתיכה לחור והיא השתלבה במדויק, חזרתי למקומי והמשכתי לאכול את המנה ההרגשה הייתה נפלאה הרגשתי שהחור בליבי התמלא ולא אדע עוד מחסור.
חזרתי הביתה במצב רוח מרומם והלכתי לישון לראשונה בשנה וחצי האחרונות בלי כאב לב,
קמתי בבוקר מלא באנרגיה מיששתי את חזי והתמלאתי תחושה נהדרת הרגשתי סוף סוף רגיל, השווארמה מילאה בצורה כמעט מדויקת את החור שכמעט ולא נראה. יצאתי לעבודה כולי מסוחרר מאושר וכך עברו עלי שבועיים ימים שבהם לא הרגשתי שום מחסור.
אח! איומה היא האכזבה, לאחר שבועיים קמתי בבוקר כשכאב חד מפלח את חזי, הייתי בהלם לא דמיינתי שאחזור למצבי הקודם ועוד יותר גרוע, הכאב היה חד כמו שלא היה מעולם והחור גדל בחצי סנטימטר והדיף ריח של בשר רקוב, זה בטח השווארמה הרהרתי בליבי, הייתי צריך לחשוב על זה שבסוף היא תרקיב.
יצאתי מהמיטה והלכתי לעבודה כולי מבואס בדרך חזרה מהעבודה חנויות השווארמה נראו כקורצות לי בעיניים שלא היו להם, "בא קנה עוד חתיכה קטנה" הן לחשו באוזני בלחישה שנשמעה רק לי
"קנה עוד אחת זה יעזור לך אם לא לכל החיים אז לפחות לשבועיים"
בסוף נכנעתי ונכנסתי למלך השווארמה לא היה לי בכלל תאבון לאכול ביקשתי מהמוכר לקנות רק חתיכה קטנה והוא לא הבין,
"מה זאת אומרת חתיכה קטנה"? הוא שאל, הרמתי את החולצה והצבעתי על החור "כזה גודל" אמרתי לו, הוא היה אומן וגילף לי מהגריל חתיכה בדיוק בצורת החור והגיש לי אותה בשקית ניר הרגשתי רעד חולף בכל איבריי כמו כמיהה נרקוטית לסם שיעשה לי טוב. רצתי הביתה ובדרך כבר לא יכולתי להתאפק התחבאתי מאחורי פח זבל ושלפתי ביד רועדת את החתיכה מתוך השקית הסתכלתי בה בערגה ודחפתי אותה לתוך החור
כבר אמרתי שההרגשה הייתה מופלאה, לא?
וכך עם הזמן העניין נהפך לשגרה, מלך הפלאפל התרגל לבחור המוזר שקנה בהתחלה פעם בשבועיים חתיכת שווארמה ולאחר מכן פעם בשבוע וחצי ולאחר מכן פעם בשבוע וכך בתדירות הולכת וגדלה, הייתי מבקר אצל מלך השווארמה ועם הזמן החתיכות הלכו וגדלו
הגעתי למצב שהחור היה קצת יותר גדול מכף היד שלי גילתי גם שעראק נותן לחתיכה עוד קצת אורך חיים,
כוסית של משקה חריף ביום שהייתה נשפכת ישר אל תוך החור הייתה מעלה את אורך החיים של השווארמהבכ30% אך כמו כל דבר טוב גם לעראק היו חסרונות החור גדל וגדל ללא הרף.
המשך בשבוע הבא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה