הקטע שלי בפרשת מקץ

 הגאונות של פתרון החלום

הרב זאבי קצלנבוגן

שני חלומות חולם פרעה בלילה אחד. שני חלומות מאד דומים, כאשר בין חלום אחד למשנהו הוא מתעורר. החלומות מטרידים את מנוחתו של פרעה. הוא פונה לכל חרטומיו ואין שם אפי' גאון אחד שמצליח לפתור לו את החלומות בצורה סבירה.

"והנה מן היאור עלת שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאור. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה והבריאות וייקץ פרעה." (פרק מ"א פסוקים ב' – ד')

פתרון חלומות אינו המקצוע שלי, אבל מה כל כך מסובך בפתרון חלומותיו של פרעה. איך פרה נהיית שמנה, לא כי יש לה שפע? איך פרה נהיית רזה, לא כי מנעו ממנה את המנה היומית? כיצד שבלים נהיות בריאות וטובות, לא כי השנה היא גשומה ומבורכת? ומן הצד השני כאשר יש שנת בצורת גם אם כבר צומחות להן שבלים הן יוצאות שדופות. איפה הגאונות? מה קרה להם לכל חרטומי מצרים?

והנה מגיע לו יוסף. נער עברי שהתגלגל למצרים בדרך לא דרך. אחיו מכרו אותו, זו כמובן לא מחמאה גדולה מדי. הבחור הצעיר הזה תוך זמן קצר מאד הצליח להסתבך עם רשויות החוק במדינה זרה ומרצה את עונשו בבית הכלא המקומי. אז נכון, שיחק לו מזלו ובבית הכלא הוא מצליח לפתור חלומות של שני אנשים ומתברר שזה עובד. הוא מקבל צ'אנס והוא מובא לפני פרעה על מנת לפתור את חלומותיו. אך לרגע נדמה שיוסף שוכח את תפקידו, הוא שכח מהיכן הוא מגיע ומה התפקיד המוגדר שהוא קיבל – לפתור את החלומות.

"ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים... ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות... והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב... ולא תכרת הארץ ברעב." (פרק מ"א פסוקים ל"ג – ל"ו)

הוא לא התבלבל לרגע? דמיינו לעצמכם בחור צעיר וזר שמגיע מבית הכלא הלוקח לעצמו מעמד של יועץ בכיר למלך הגדול של האימפריה המצרית האדירה. זה לא מוזר קצת? אני חייב לציין גם את ענוותנותו הגדולה של פרעה שבמקום להעמיד את יוסף במקומו הוא פשוט מתרגש מן ההצעה. אבל גם כאן אני לא מבין את ההתפעלות הגדולה של פרעה מן ההצעה. לפתוח תוכנית חסכון, זו הגאונות?

פרות שמנות, פרות רזות, הרזות אוכלות את השמנות, אבל יש כאן שלב ביניים מאד משמעותי – "ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאור." ישנו שלב אותו חרטומי מצרים לא הצליחו להבין בשום פנים ואופן. שובע  זה ברור, רעב זה גם ברור, אבל כיצד יתכן שובע לצד רעב, כיצד יתכן רזות שעומדות ליד שמנות? את זה לא הבינו החרטומים ולכן הם הורידו מעל הפרק את אפשרות הפתרון של שבע שנות שובע ואחריהן שבע שנות רעב, משום שלא היתה להם דרך להסביר את שלב הביניים הזה. אבל ליוסף היו כלים משלו לפתור את החידה הזו.

"ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי... ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו. ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה." (פרק מ"א פסוקים ט"ו – ט"ז)

יוסף איש העליות והירידות. יוסף בנו האהוב של אביו שנמכר לעבד בידי אחיו, עבד שמגיע לעמדת מפתח עליונה בבית אדונו ונזרק לכלא, אסיר שהופך להיות עוזר מנכ"ל בבית הסוהר, יוסף שזוכר שכל סיטואציה בין גרועה ביותר ובין הטובה ביותר מגיעה ממקור אחד בלבד – מאלוקים, יש לו פתרון לחידה.

יוסף מבין שגם השובע וגם הרעב הם חלק מרקמת חיים אחת. רקמת חיים בה אתה תמיד נשאר מי שאתה ולא מאבד את שפיותך כאשר אתה בעמדה עליונה ולא נכנס לדיכאון כאשר אתה בעמדה נחותה. רקמת חיים שגם בשנות שובע אתה זוכר את אופציית הרעב וגם בשנות הרעב אתה זוכר ויודע להודות על שנות השובע ולא שבגלל הרעב שום דבר כבר אינו שווה, אפי' השובע שהיה. וזה בדיוק "ותעמדנה אצל הפרות" גם אלו וגם אלו רקמת חיים אחת.

יוסף לא הופך להיות יועצו של פרעה, הוא פשוט ממשיך בפתרון החלום וזה מה שמרשים את פרעה. מרשים אותו לראות אדם שאינו מאבד את הפרופורציות, אדם שמבין שהסיטואציות הן סך הכל מגרש אימונים שאלוקים יצר לנו ואדם כזה אכן ראוי להיות המשנה למלך.   

רק אדם שמבין את רקמת החיים העדינה הזו מסוגל בזמן שהזוגיות שלו מתנהלת על מי מנוחות להשקיע במחשבה איך לבנות אותה נכון כך שהיא תהיה יפה ויציבה גם בזמני לחץ,  לנצל את הזמנים השלווים ללמוד תורה כך שהשדרה הרוחנית שלו תהיה מספיק יציבה גם כאשר יצא לפרנס את משפחתו, לפתח את הקשר היפה עם הקב"ה מתוך שלוה ולא להיזכר בו רק בזמני מצוקה, רק אדם כזה מתאים להיות מלך...