כבר כמה שבועות שאני מסתובב עם השאלה, מה הסיפור של אחי יוסף, למכור
אח? אתם רציניים? מי עושה כזה דבר? בטח לא
אנשים במעמד שלהם. ועוד, כשהם נפגשים איתו במצרים המצפון שלהם מתעורר, בעצם הם
מביעים חרטה רק על כך שהם אטמו את אוזנם כשהוא התחנן אליהם, ולא על עצם המכירה.
הצצתי במפרש החביב עלי הרש"ר הירש, וכרגיל לא התאכזבתי. כשיוסף
התחיל לספר לאחיו את החלומות, הם שנאו אותו, אבל עוד לא פחדו ממנו, אבל כשהם הבינו
שיעקב רואה בזה משהו אמיתי, לשנאה נוספה קנאה, הם הבינו שיסף עלול לנשל אותם
מהזכויות שלהם. ומיד אחר כך הם נוסעים לרעות את הצאן בשכם שהייתה מאד רחוקה
מחברון, למה דווקא לשם, למה להרחיק? בנוסף, בספר תורה יש ניקוד על המילה "את
צאן אביהם בשכם", לרמז שהם רק 'כאילו' רעו את הצאן. אז מה הם באמת עשו
שם?
בשכם התגלתה לראשונה האחווה בין האחים כשהם יצאו להילחם בשביל אחותם
דינה ושם המשפחה התלכדה ביחד, ואם זה המקום לטכס עצה נגד גורם חיצוני שמאיים לפגוע
באחד מבני המשפחה, אז בטח שזה המקום להתגבש נגד סכנה שנשקפת לכבוד המשפחה ועצמאותה
על ידי אחד מבני המשפחה.
לסכנה קראו יוסף, אם הוא היה משיג את המעמד שהם חשבו שהוא רוצה לקבל,
הם ראו איך נמרוד שלט בעולם, הבני דודים שלהם היו משועבדים, לאלופי אדום, שעבוד
ושלטון שמשפיל את האדם והופך אותו לעוד לבנה בבניין תאוות הכבוד של שלטון היחיד.
לעומת זאת, משפחת בני אברהם צריכה לייסד חברה אנושית, עם כבוד אנושי על יסודות
החופש והשוויון, שבה רק דבר אחד ישלוט על כולם, התפקיד המשותף " ושמרו דרך
השם לעשות צדקה ומשפט".
אני חושב שאפשר ללמוד משהו על הישיבה, נכון שיש את הבחורים וותיקים
ומגיע להם את הכבוד הראוי, אבל, צריך
לזכור שכולנו באנו בשביל מטרה אחת "ושמרו דרך השם" מהבחינה הזאת
כולנו שווים ויש לכולנו תפקיד אחד משותף, להוביל דרך ויש לנו את מורה הדרך, והשאר
הולכים ברך שוה, יד ביד.
גוט שאבעס
דודי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה