יום חמישי, 11 בדצמבר 2014

דברים שרציתי לומר #2

הרב אליהו מאיר פייבלזון

כקורא קבוע של 'זו דרכנו', נפגשתי במאמרו של ידידי הרב ליפשיץ שליט"א בעניין נשמתו של גוי וחלקו לעולם הבא.
(למען הגילוי הנאות: הרב ליפשיץ ואנוכי כמעט ולא נפגשים בישיבה, אבל כל פגישה שלנו בשכונתנו, ולפעמים גם בטלפון, אנו מתענגים על דיון בסוגיות שלנו, פשוטו של מקרא ודרשות חז"ל וכדומה. גם השבוע זה קרה.)
המאמר היה כתוב בבהירות נפלאה, והציג תפיסה, שאולי מייצגת תפיסה מקובלת למדי בעולמנו. להתווכח כאן עם הרב ליפשיץ, זה די בעייתי, ובפרט כשהוא נשען על הרבי הגדול שלנו, הרמח"ל. ובכל זאת, קריאת הדברים גרמה לי אי נחת מסוימת. האם אני מסוגל לקבל שנשמתו של גוי הולכת אל האין אחרי מותה?
אין ברצוני להציג כאן משנה סדורה ושלימה. אני מעוניין רק להציע כיוון מחשבה אחר, שאולי אפשר ללכת גם בו.
מכח ההבנה שאין לגוי חלק לעולם הבא, רמז הרב ליפשיץ שהכרת הטובה למעשהו המופלא של השוטר הדרוזי, מכוונת בעיקר לאשתו ולמשפחתו, כנראה משום שהוא פשוט אינו קיים. אני חייב לומר שחז"ל חשבו אחרת. הם הורו לנו לומר בפורים אחרי מגילת אסתר, וגם חרבונא זכור לטוב. אינני יודע מי הייתה אשתו של חרבונא, ומותר להניח שגם היא כבר אינה בין החיים. ובכל זאת אנו מחויבים להזכירו לטובה. חז"ל אומרים שהוא עשה זאת לא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן. הוא לא סיכן את עצמו בהצטרפותו לסיעתו של מרדכי, והוא המתין עד שהיה די בטוח בנפילתו של המן.
דרך אגב, אני רגיל מדי שנה להוסיף לחרבונא גם את דנמרק. ואני מתכוון לכל אותם אלה שסייעו ליהודים בשנות הזעם באירופה. אני יודע שלא תמיד הם ממלאים את המשבצת של אוהבי ישראל, ובכל זאת הם בוודאי עדיפים על חרבונא.
בכלל, בגמ' (גיטין נ"ו ע"ב) מפורש, שאונקלוס הגר העלה באוב את נשמתם של טיטוס ובלעם. הם לא היו חסידי אומות העולם, ובכל זאת ברור לגמרא שיש לנשמתם קיום לאחר המוות.
מה נעשה עם דבריו של הרמח"ל? לא בטוח שיקרה אסון אם נשאר בקושיה, אבל ייתכן שאפשר ליישב אותה. לדעת הרמח"ל בכל ספריו (כמו רוב רבותינו), עולם הבא איננו השם של החיים בעולם הנשמות אחר המוות, אלא של העולם שאחר התחייה. כך שדי סביר שגם לגוי יש השארת הנפש, ורק אינו שייך לתחיית המתים.
אם לא נאמר כך, נצטרך לחשוב שאין שום הבדל בין גוי כמו היטלר, לסתם עובד אלילים, למרות ששניהם אינם שייכים להגדרה של חסיד אומות העולם.
בכלל, נראה לי שביטויים כמו עולם הבא, יש להם הרבה מאד משמעויות, וקשה להשיג מהם מובן פשוט ומוגדר. המשנה בתחילת פרק חלק (סנהדרין צ' ע"א), פותחת בהכרזה המפורסמת: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ומשמע שאכן רק לישראל יש חלק, ובסוף אותה משנה מופיעה רשימה של אלו שאין להם, והם שלושה מלכים וארבעה הדיוטות, והם, ירבעם, אחאב ומנשה, בלעם, דואג, אחיתופל וגיחזי. ואם בלעם מופיע כאן ברשימה, משמע שהוא מיוחד בין אלו שאינם יהודים.
מעניין לציין את הגמ' בהמשך הסוגיה (ק"ד ע"ב), על הרשימה שבמשנה, דורשי רשומות היו אומרים כולן באין לעולם הבא. כנראה הגמרא הזו מתייחסת רק ליהודים, אבל די בה כדי ללמד, שיש בעניין העולם הבא בחינות רבות מאד, ואולי כדאי להיזהר מהסקת מסקנות חתוכות כל כך.
כחלק מן הסקירה המקיפה, הביא הרב ליפשיץ גם את דברי הרמב"ם (בפ"ח מהלכות מלכים הלי"א), וז"ל,  כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו, שבני נח נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם.
דברים אלו של הרמב"ם הם מחודשים מאד, ולא ידוע מקורם. מרן הכסף משנה כתב שם, שהרמב"ם הסיק כך מסברא דנפשיה, והוסיף שזו סברא נכוחה. אמנם לא ברור לגמרי שזו דעה מוסכמת. הרבה דיו נשפך על דברים אלה, ולא נוכל להרחיב את הדיון, אבל כמדומני שלא כולם פוסקים כך.
יש כאן נידון נוסף. הרמב"ם הוסיף לקטע הנ"ל עוד שתי מילים. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם. הרב ליפשיץ לא העתיק את שתי המילים האחרונות, כנראה בגלל חילוקי הדעות ביחס לגירסא הנכונה בהם. בדפוסים הישנים הגירסא היא: ולא מחכמיהם, ואילו בדפוס ונציה וברמב"ם פרנקל הגירסא היא: אלא מחכמיהם. הנקודה היא שכיום אין לנו ספק שהגירסה הנכונה היא: אלא.
כאן יש פתח לשאלות גדולות. מהי המשמעות של מי שהוא מחכמי אומות העולם, ואינו מחסידיהם לגבי העולם הבא? ומה ראה הרמב"ם בכלל לציין את העובדה שהם חכמים? אינני יכול לשלול את הדעה, שלעניין העולם הבא גם לחכמים יש מקום.
לא הגעתי כאן למסקנות ברורות, אבל נדמה לי שהצלחתי לערער מעט את דבריו המוצקים של הרב ליפשיץ, ולהשאיר מקום טוב למדי גם למי שסובר אחרת ממנו.
ועוד הערה מעניינת. ידועה שיטת המאירי שאותם הגויים שאכן עובדים עבודה זרה אבל נוהגים בדרכי יושר, יש להם הגדרה אמצעית בין גר תושב לבין עכו"ם. לא מצאתי בדבריו התייחסות לעולם הבא, אבל זה פותח את האפשרות לחשוב שגם בעניין הזה יש דרגות שונות.
ואסיים בתודה על מאמרו הבהיר והמוצק של הרב ליפשיץ, שהצליח להוציא ממני (בשעת לילה מאוחרת) את המאמר הזה. ותודה מיוחדת לדודי שלנו, שלקח על עצמו להחזיק את העלון המצוין והמרתק הזה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה