יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

הרב נחמיה שטיינברגר - חנוכה תשע"ג


מי לה' אלי


הרב נחמיה שטיינברגר


בשעת מתן תורה, התייצב עם ישראל אל מול אלוקים וקרא בעוז "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע". קריאה זו הביעה את החפץ והרצון העז של עם ישראל להתקשר עם אלוקיו קשר של קיימא.

בניגוד חריף לקריאה זו דרשו חז"ל: "ויתייצבו תחת ההר – מלמד שכפה עליהם הר כגיגית", כלומר, עם ישראל לא חפץ בקשר זה והוא קיבל אותו בכפיה (ועיין בתוס' שבת פח ע"א שעמד על קושיה זו).

ידועה האמרה "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא. דבר זה הוא חידוש עצום. בנוהג שבעולם כאשר אדם חוטא לחברו הוא מגרשו מעל פניו והקשר ביניהם נפסק לאלתר. אולם בקשר של עם ישראל עם הקב"ה אין הדבר כן. יהודי יכול לחיות כל חייו בחטא ובמרידה ועדיין שם ה' נקרא עליו. הכיצד?

בקשר שלנו עם הקב"ה קיימים שני מסלולים. האחד, בחירת הקב"ה בנו, שהיא בחירה שרירותית ללא תנאים, שאינה תלויה בדבר. והשני, בחירת עם ישראל בקב"ה, שהיא בחירה התלויה בכל אחד ואחד מישראל, אם בוחר הוא בה' להיות לו לאלוקים או חלילה לא.

במעמד הר סיני ה' בחר בנו להיות לו לעם באופן שאינו תלוי בנו כלל. אנו עם ה' ואין לנו בחירה להתחמק מכך. בגופנו אנו נושאים את שם ה' שנקרא עלינו. לכן בחירה זו נעשתה בצורה של כפיה, שכפה ה' עלינו הר כגיגית וטבע את חותמו בנו. מאידך גיסא, באותו המעמד אנו בחרנו בו להיות לנו לאלוקים בכך שקראנו בעוז "נעשה ונשמע".

בשולחן ערוך הלכות חנוכה (סי' תרע סעיף ב) כתב: "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה". במשנה ברורה מבאר שאין בחנוכה מצוות משתה ושמחה כפי שיש בפורים, כיון שבפורים אנו שמחים על הצלת גופנו מהשמדה פיזית, לעומת זאת בחנוכה אנו חוגגים את הניצחון הרוחני על היוונים, ועל כן אין מקום לסעודת מצווה גשמית כשמחה על ניצחון רוחני.

אם נתבונן היטב, ההבדל בין חנוכה לפורים הוא אותו ההבדל שבין "נעשה ונשמע" ל"כפה עליהם הר כגיגית".
בחנוכה היוונים אמרו "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל", דהיינו, היוונים דרשו מעם ישראל לחזור בהם מאמירת "נעשה ונשמע" שהיא בחירת עם ישראל בקב"ה, ודרשו מהם לבחור מחדש בתרבות היוונית.

בפורים רצה המן "להשמיד להרוג ולאבד", דהיינו לאבד את מציאותו של עם ישראל. עם ישראל בעצם קיומו הפיזי מקיים את בחירת ה' בו, שכן גם אם אינו שומר מצוות עדיין בשם "יהודי" יקרא. ה' בחר בנו ללא תנאים, והדרך היחידה להילחם בבחירה זו היא על ידי השמדתנו הפיזית, שכן כל עוד אנו קיימים אנו עדיין עם ה'.

מכאן יוצאת הקריאה "מי לה' אלי" במלוא עוזה. בחנוכה אנו חוגגים את בחירתנו שלנו בה' ובתורתו, ועל כן כל מי שחפץ לחגוג את הניצחון על היוונים עליו לקרוא בקול רם "נעשה ונשמע".


תגובה 1: