שאל בני! שאל!
מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א
בהגדה של פסח אנו מוצאים את ארבעת
הבנים: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.
חכם, מה הוא אומר? "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם"...
רשע, מה הוא אומר? "מה העבודה הזאת לכם"... תם, מה הוא אומר? "מה זאת"...
ושאינו יודע לשאול, את פתח לו שנאמר "והגדת לבנך".
כשאנו מעיינים בפסוקי התורה, אנו
מוצאים דבר מעניין: התייחסות האב לבנו 'שאינו יודע לשאול' מופיעה יחד עם התשובה
לבנו 'הרשע', וכדברי חז"ל: "והגדת לבנך... בעבור זה עשה ה' לי, כאן רמז
לתשובה לבן הרשע לומר, עשה ה' לי ולא לך, שאילו היית שם לא היית כדאי
ליגאל". הרי לנו שאותו פסוק מתייחס גם לבן שאינו יודע לשאול וגם לבן הרשע.
ואנו שואלים, מדוע מגיע לבן שאינו
יודע לשאול שאלות לשבת במחיצתו של הרשע בפסוקי התורה, וכי לא היה מתאים לייחד לו
מקום ויחס ייחודי ושונה, כמו לשאר הבנים, או לפחות להתייחס אליו בתשובת שאר
הבנים?!
בלי שאלות אין תשובות!
יסוד גדול למדנו ממנהגים רבים שאנו פוגשים
אותם בליל הסדר, שמטרתם העיקרית ועניינם הוא כדי שיראו התינוקות וישאלו. למשל: אכילת
הכרפס לפני הסעודה וטיבולו במי מלח, וכן סילוקה של קערת המצות לפני הסעודה, נעשים
כדי שסוף סוף הבן ישאל מה נשתנה הלילה הזה וכו'.
אך נשים לב שלאחר שהבן אכן הבחין בשינויים
אלו, האב אינו משיב לו על שאלתו הספציפית, אלא מתחיל לספר לו סיפור אחר לגמרי.
ואנו תמהים, עשינו שינוי כדי שהוא
ישאל, אז מדוע איננו עונים לו תשובה ברורה על שאלתו הספציפית הזו?
אנו עושים זאת, כדי לייצר אצל הילד
עניין, וכדי לגרות אותו לשאול, לשים לב, להתעניין!
לאחר שהוא התעניין, והוא שם לב, ויצרנו
אצלו קשב, איננו צריכים לענות לו באופן ממוקד על שאלתו. אנו יכולים לענות לו את
התשובה האמיתית: עשינו את זה בן יקר, כדי שתשאל, כדי שתתעניין. עכשיו ששאלת
והתעניינת, יש לי סיפור מרתק עבורך – מאיפה הגענו ולאן אנו ממשיכים ללכת.
תורתנו הקדושה מחנכת אותנו לשים לב,
לשאול שאלות ולהעמיק את שאלותינו, ולא לוותר, בחיפוש אחר תשובות, וזאת מפני שללא
שאלות, לא תיתכנה תשובות!
סדר ליל הפסח אינו יכול להתחיל לפני
שכל הבנים היושבים ליד שולחן הסדר ישאלו, מפני שהשאלה מראה שמשהו מטריד את השואל,
שהוא שם לב אל מה שקורה סביבו והוא מחפש תשובה לשאלותיו. אין לאב טעם להתחיל
ולהרצות על סיפור יציאת מצרים ולהניח שהבן יגלה עניין בצורת שאלה. אם הבן לא ישאל
בעצמו את שאלותיו, בשפה שלו וברמה שלו, לא נצליח להעביר לו אל תוך פנימיותו שום
מסר. זה יעבור מעליו, ואליו לא יגע.
'אומר' או 'שואל'?!
מיהו אותו בן "שאינו יודע
לשאול"?
טעות תהיה בידינו אם נחשוב שהוא ילד
קטן ותמים, כמצויר בציורי ההגדות.
הוא יכול להיות בהחלט גם אדם בוגר
שקיבל את התורה והמצוות במסורת מבית אבא, וממשיך לקיים את הכל, אך בלי לחשוב על עומקה של היהדות ובלי להגיע אל האור הגנוז
בכל מצוה. הוא מקיים את הכל כמצוות אנשים מלומדה ואינו מתחבר לשום דבר. הוא
"אינו יודע לשאול" – או גרוע מכך, הוא התייאש והפסיק להאמין בתשובות
שיינתנו... וממילא אל התשובות האמיתיות אף פעם לא יגיע.
שימו לב. בן אומלל זה התייאש כבר מלשאול
שאלות, מפני שבתוך תוכו הוא סבור שלא קיימות תשובות לשאלותיו, וגם אם יש תשובות אין
מי שיענה לו... ולכן הוא אינו שואל. במקרה הטוב, בן 'בוגר'
זה ימשיך לקיים את המצוות "ולשרוד" אותן באופן חיצוני ומייגע, ובמקרה
הרע הוא אף יאמר לנו דעות ומחשבות המנוגדות לדעת התורה.
כאן, בנקודה זו הופך ה"שאינו יודע
לשאול", לבן הרשע ש'אומר' לנו – "והיה כי יאמרו
אליכם בניכם" – שימו לב! הוא אומר לנו, ולא שואל אותנו כדי לקבל מענה.
אכן, יושבים להם שני בנים אלו, אחד
ליד השני, ותשובתם כאמור תהיה אחת, "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים – לי
ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל". מפני שלאדם שאין שאלות, לא הייתה סיבה
להיגאל ממצרים, כי היה לו טוב שם... הוא לא היה רואה
שום סיבה להיגאל, לקבל תורה, ולהגיע לבסוף לארץ הקדושה.
לכן אבא יקר, עליך להראות לבן הזה מה
סופו של מי שאינו שואל אלא אומר "מה העבודה הזאת לכם", להמחיש לו
ש"אם לא תשאל לעולם לא תדע את התשובה, ואז מי יודע מה יקרה...". אולי
כשיראה שאנו מקהים את שיני אחיו הרשע, יזדעזע הבן
וישים לב למצבו, וסוף סוף ישאל.
להאמין ולשאול!
"ארבעת הבנים" האלו, קיימים
לא רק אצל ילדים. הם בעצם גם בחינה של ארבעה מצבים שלנו עצמנו. מפני שכל אחד
מאיתנו נמצא לפעמים בדרגתו של הבן החכם, ולפעמים בדרגותיהם של שאר הבנים שלפעמים
אינם מבינים, או שאינם רוצים להבין, או שהתייאשו מלקבל תשובות...
עלינו לשים לב למה שקורה סביבנו, ולא
לוותר מלשאול. רק אם נסתקרן לשאול, ונהיה בטוחים שישנן תשובות, ואנו מסוגלים להגיע
אליהן, התשובות שבודאי נקבל יגעו בנו ויחוללו בנו שינוי.
עלינו להאמין שאם נחפש באמת, נמצא
תשובות לכל שאלותינו.
בהגדה, לפני שאלות ארבעת הבנים, אנו
אומרים "ברוך המקום, ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל". לשם
מה ניתנת ההקדמה הזו?
אנו מצהירים בכך על אמונתנו בקב"ה
שנתן את התורה, שנתן בתורה עצמה תשובה לארבעת הבנים. ו"כנגד ארבעה בנים"
- כלומר, תשובה לשאלותיהם – "דיברה תורה". באמונה גדולה אנו צריכים לחפש
בתורה עצמה
תשובות לשאלות הילדים שמולנו, לשאלות הילדים שבנו...
התשובות קיימות והן תינתנה לאותם
השואלים באמת ובכנות, ומבקשים תשובות אמיתיות שיאירו את אורו של הקב"ה ותורתו
בתוך ליבם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה