יום חמישי, 3 בינואר 2013

הרב אריאל אפשטיין - פרשת שמות תשע"ג


המצניע לדוגמא

הרב אריאל אפשטיין


למדנו השבוע בגמרא נקודה מאוד מעניינת בענייני הוצאה בשבת. הבאנו רשימה ארוכה של שיעורים לכל מיני דברים שעל הוצאתם בשיעור זה האדם מתחייב. והגמרא נתנה כלל שלמרות שיש שיעור לדבר, ולכן אם הוציא פחות משיעור זה לא יתחייב על הוצאתו, אבל אדם שמחשיב כמות פחותה מהשיעור, מתחייב על הוצאת הדבר אפילו בפחות מן השיעור, וכל זה למה? למרות שבני אדם אינם מחשיבים פחות משיעור זה, אך כיון שהוא נתן לזה חשיבות, הרי זה מקבל חשיבות בשבילו והוא מתחייב. הרי שאם אדם נתן חשיבות לדבר, זה חשוב!

עוד נקודה שהגמרא אומרת, שאם יש דבר שבעיני בני אדם הוא חשוב, אין ביכולת של אף אחד לבטל חשיבות זו, אף אם הוא אישית אינו מחשיב דבר זה!

***

דברים אלו אמנם מדברים בדיני הוצאה בשבת, ואולי אין מקומם כאן בעלון, אך הבה נצא למסע קטן אל תוך תוכו של האדם.

ישנם הרבה אנשים על כדור זה המכונה "כדור הארץ". יש שחשובים בעיני עצמם אך בעיני אחרים לא, ויש שבעיני אחרים הם חשובים אך לא בעיני עצמם. יש שחשובים גם בעיני עצמם וגם בעיני אחרים, ויש שאינם חשובים לא בעיני עצמם ולא בעיני אחרים.

תחושה זו של חשיבות יכולה לבוא לאדם ממגוון מקורות. מתוכו או מחוצה לו, מיצירה שיצר או תובנה קשה שהצליח להבין, מכשול גדול שהצליח להתגבר עליו ועוד. כמו כן מחוצה לו – מההרגשה שאחרים מעריכים ומחשיבים אותו, וזה יכול לבוא מכל אדם אפילו קטן ממנו, ואפילו אם אין לו כל תואר! זו יכולה להיות נתינת מחמאה, הדגשת תכונות או מעשים טובים, או הבעת הערכה כלשהי כגון העמדתו כדוגמא לאחרים!

ואם תשאל "נו, אז אני מרגיש חשוב, או לא מרגיש חשוב, למה זה כל כך משנה?"

התשובה היא, שזה מאוד משנה! הרי כל אדם, אפילו אם הוא רק קצת בוגר, לא ישחק בבוץ אחרי הגשם, הוא גם לא ישחק עם האנשים הקטנים של ה'לגו' ויערוך מלחמות דמיוניות בין שתי קבוצות. למה? כי זה לא מתאים לו. הוא חשוב. יותר מזה, זה מתאים לילדים קטנים שעדיין אין להם את הבגרות שאני, החשוב, כבר רכשתי.

כך זה גם אצל אנשים בוגרים יותר ועם דברים מהותיים יותר, שלא תמיד קל לזהות שהם אינם מתאימים לאדם באשר הוא, אך כאשר אדם מרגיש חשוב ומבין שהוא מרומם, זה מקל עליו בזיהוי של ה'לא מתאים', ועוזר להתרחקות מהדברים שאמנם מושכים ומעניינים אך אינם מתאימים.

יתר על כן, אדם שמבין שהוא מהווה דוגמא לאחרים, ובידו להיות דוגמא חיובית או חס וחלילה שלילית, האחריות המוטלת עליו מצד הערכתם אותו ולקיחת דוגמא ממנו נותנת לו כוחות יתר לעמוד במשימה, אשר הפכה זה מכבר ממשימת יחיד למשימת רבים!

***

כל יהודי, ובפרט יהודי שניכר שהוא שומר מצוות, צריך לדעת שהוא מייצג ומהווה דוגמא לכלל הציבור. חשיבותו רבה – ואחריותו גדולה!



תגובה 1:

  1. בחור מהישיבה7 בינואר 2013 בשעה 0:34

    מאמר איכותי שרק אריאל יכול לכתוב, כי הוא באמת מתנהג ככה!
    כל הכבוד..

    השבמחק