יום חמישי, 10 בינואר 2013

יהודה ספיר - פרשת וארא תשע"ג


אתה יצרת עולמך מקדם...

יהודה ספיר


השבת פרשת 'וארא' היא גם שבת ראש חודש. הזמן בו מתחדשת הלבנה וגודלת מחדש. מחזור מעניין יש לה ללבנה, בכל תחילת חודש היא הולכת וגודלת עד לאמצעו, ואז מתמעטת והולכת עד שנעלמת כליל בסופו של החודש. כפי שאנו יודעים, שום דבר בעולמנו לא קורה סתם כך, וחשבתי לעצמי מה בעצם מסתתר מאחורי המחזוריות המעניינת הזו של הלבנה.

בתורה כתוב: "את שני המאורות הגדולים"... מפסוק זה מבינים חז"ל שכשברא הקב"ה את המאורות, הוא בראם בצורה ששניהם, הירח והחמה, יאירו במידה שווה. בעניין זה חז"ל במסכת חולין (דף ס' ע"ב) מספרים על ויכוח שהיה בין הקב"ה לירח. אמרה הירח לקב"ה, הרי אין שני מלכים משמשים בכתר אחד?! אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את אורך! אמרה הירח, הואיל ואמרתי לך דבר הגון אמעיט את אורי?! לאחר מכן ניחם אותה הקב"ה בכל מיני נחמות וביניהן אמר לה שיקבעו את לוח השנה על פיה, כפי שאנו אכן נוהגים והתיישבה דעתה. על כל פנים, למעשה, הקב"ה השאיר אותה עם העונש שתלך ותמעט את אורה. ולכאורה לא ברור על מה העונש, הרי על פניו נראה שהירח בא עם טענה צודקת, הלא באמת אין שני מלכים משמשים בכתר אחד?! אם כן מדוע נענשה? התשובה לכך טמונה בעצם השאלה: אם היית מבינה שאת לא מלך, על אף התפקיד הרם בו את נמצאת בלהאיר את העולם, אלא בסך הכל את משרתת את המלך, ולמלך יכולים להיות הרבה והרבה משרתים, לא היית מגיעה בטענה כזאת.

מאז בואה של האנושות לעולם, לא (נראה לי...) נמצאה כמעט חברה בלי תככים ומחלוקות. אפשר לומר אולי שאלו כמעט מילים נרדפות. דבר טבעי הוא שאם ייגזר על שניים על אחד טוב ועל השני רע, או אפילו על אחד חיים קצת יותר מאושרים ועל השני קצת פחות, כמובן שכל אחד יתבע מאליו  "לי מגיע", בטענה ש"מהיכי תיתי שלו מגיע, מסתבר שאני טוב ממנו". ובטענה של אותו אחד טמונה הטענה של הירח לקב"ה ולכאורה על פניו הוא צודק. מהעונש שקיבלה הירח אנו לומדים על השקפה שונה, אם נפנים שכולנו נוצרנו על ידי הבורא יתברך בשביל לשרתו, וזה שהוא ברא הרבה משרתים זה לא יוצר סתירה בינינו. רק אם נבין שלכולנו יש מטרה אחת מסוימת לשרת את קונינו ולגדל את שמו, אם כן ממילא לא נראה בעצמינו עליונות כלשהי על האחר וממילא תחרות ומחלוקות לא יהיו חלק מאיתנו, ואולי עם כזה מבט דווקא תעלה מחשבה שהאחר יותר זקוק לשפע בשביל למלא את תפקידו. אינני מתכוון שהאדם יפקיר את זכויותיו אלא שיידע להבדיל מתי אלו זכויותיו ומתי אלו רצונות ודחפים צדדיים, והבדל דק ביניהם...


אם נחיה בהשקפה כזו, מסתבר שנוכל לשמש בכתר אחד וגם לחיות בחברה מאושרת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה