יום חמישי, 22 באוגוסט 2013

מורנו ראש הישיבה שליט"א - פרשת כי תצא

כי תצא למלחמה - "בשביל הילדים"...


מאת: מורנו ראש הישיבה שליט"א


"כי תצא למלחמה על אויבך... וראית בשביה
אשת יפת תואר... והאחת שנואה... כי יהיה לאיש
בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו
ויסרו אותו ולא ישמע אליהם" )דברים כא, י-יח(.
וכתב רש"י: "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר
הרע, שאם אין הקב״ה מתירה ישאנה באיסור,
אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר
אחריו, כי תהיין לאיש וגו׳, וסופו להוליד ממנה
בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו".
הבה ונדייק להבין את לשון חז"ל "לא דיברה
תורה אלא כנגד יצה"ר", וכי איזה 'דיבור' יש כאן
כנגד יצה"ר, בהיתרה של אשת יפת תואר, והלא
דיבור זה 'בעדו...' של היצר הרע, ולא כנגדו?
עלינו להבין גם את עיקר היתרה של תורה
בנישואין אלו של יפת התואר, רק מפני שאם
לא נתיר לו, לחייל היהודי את העבירה, הוא
יעבור עליה בכל מקרה. וכי משום שלא יכול
אדם שלא לעבור עבירות, נתיר לו אותן?
דיוק נוסף שיש לנו לדייק בדברי רש"י, שהכניס
שני עניינים בקטע אחד וכתב לאחר הקטע
הראשון "שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה
באיסור", - אבל אם נשאה סופו להיות שונאה.
ולכאורה, דבר זה שאם נשאה, סופו להיות
שונאה, זהו ענין אחר ונוסף, ואיך מתאימה כאן
מילת 'אבל' שמשמעותה המשך ישיר לקטע
הראשון?
עוד עלינו להתבונן, מדוע באמת אם סופן של
הנישואים עם אשת יפת תואר, להגיע לבן סורר
ומורה, אכן לא תאסור תורה את יפת התואר?
המצוות לטוב לנו
יסוד נפלא בסוד מצוות התורה מגלה לנו תורתנו
הקדושה, בפרשה זו. כל מצוותיה של התורה,
מכוונות בצורה מדוייקת ביותר לאורחות חיים
מתוקנים, מושלמים ומלאי הנאה של האיש היהודי,
דווקא כאן בעולם הזה.
כך אמרה לנו התורה בפרשת ואתחנן )דברים
ו, כד( "ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה
ליראה את ה' אלוקינו, לטוב לנו כל הימים
לחיותנו כהיום הזה".
אתם שומעים ידידים יקרים, לטוב לנו כל
הימים, כאן ועכשיו, בימים אלו שלנו כאן
בעולם, מבקש הקב"ה להיטיב איתנו, ולגרום
לנו 'חיים' מהנים ומאושרים.
אנו לא עובדים את ה' רק כדי להשיג עולם הבא
באחרית ימינו, אלא עיקר עבודתנו היהודית
רוחנית, באה כדי לעשות לנו טוב ולשמור על
חיינו האנושיים כאן בעולם, באושר ובהנאה.
"שפת הילדים"
יודעת התורה שנכתבה על ידי בורא כל הלבבות,
את ליבו ונפשו של החייל הבודד, הרחוק
ממשפחתו ומקומו הטבעי והשמור, ולא אסרה
עליו לקחת, במצב זה, את אותה גויה, שאסורה
עליו במצב אחר, מפני שאכן, במצב כל כך לא
טבעי ואנושי, כמצב של מלחמה, יצרו של אדם מתגבר עליו ומכניע אותו.
אך יש לה לתורה, דרכים משלה, כדי לגרום
ליהודי לפרוש מן החטא, ואפילו במצב ביש
של מלחמה והפקרות. ברגעים קשים אלו, היא
מזכירה לו את ילדיו! היא אומרת לו: שמע, חייל
יקר, אני מבינה למצבך המיוחד, ואם דווקא אתה
רוצה להכניס גויה אל תוך ביתך, אתה יכול. אך
זאת עליך לדעת, שבסוף התהליך, אתה אמור
להתמודד עם 'בן סורר ומורה' בתוך הבית שלך.
או אז, כשנוגעים בילדיו של אדם, הוא מתעשת
ובדרך כלל לוקח אחריות ופורש מהעבירה.
כשמדברים עם בן אדם, ב"שפת הילדים", הוא
מוכן להתגבר ולקחת אחריות על חייו ועל דור
ההמשך שלו. כי מה שאדם לא מוכן להתאמץ
בשבילו, הוא מוכן בשביל ילדיו...!
זוהי שפתה המיוחדת של התורה, שירדה לסוף
דעתו של אדם, והבינה שהאיסור הכללי בלקיחת
גויה לא יעזור, אלא דרושה כאן שפה מיוחדת,
כדי להשפיע על האדם לפרוש מהעבירה.
מותר, אבל...
מאירים לנו מעתה דברי חז״ל ״לא דיברה תורה
אלא כנגד יצה״ר. דיבור זה שיכניע את היצר
הרע, הוא לא רק היתרה של יפת תואר, אלא כל
שלושת הפרשיות, הסמוכות זה לזה, יפת תואר,
ובן סורר ומורה.
כל הדיבור הזה, הוא דיבורה המיוחד של התורה
נגד יצר הרע. זהו דיבור משכנע, שאומנם אני
מתירה לך את האשה, אבל דע שתהליך זה
יגמר באסון של גירושים, ובן סורר ומורה. זוהי
כאמור שפה של ׳הילדים׳ שכל בן אדם בעל
שכל, לוקח אחריות ומבין...
אין זה סתם היתר של עבירה, אלא צורת שיכנוע
של התורה כיצד לאסוף כוחות ולהתגבר.
פעמים רבות אנו יודעים כשאומרים לבן אדם,
"מותר לך, אבל..." זה ישכנע אותו יותר מציווי
שאוסר באופן מוחלט.
אלול למען הילדים
ימים אלו של "אלול" הם הימים שאנו מבינים
מחדש את האחריות המוטלת עלינו בשמירה
על ארחות חיים יהודיים מתוקנים. יודעים אנו
זאת מכבר ש"לא דיברו חז"ל אודות חודש
'אלול' אלא כנגד יצר הרע"..., ול'אלול', ידידי,
יש שפה מיוחדת משלו, שעלינו לדבר אותה,
לשמוע ולהפנים.
כדי שנצליח בחיים היהודיים יותר, עלינו
להעמיד מול עיננו את תפקידנו העתידי בבניית
חיים מתוקנים שיכשירו אותנו בעתיד לבנות

בית מתוקן למען ילדינו...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה