היחסים המשתנים בין הקב"ה ועם ישראל
שאלה:
בספר במדבר אנו רואים תופעה מעניינת. עם ישראל חוטא שוב ושוב,
ועוד קודם לכן בספר שמות, בחטא העגל, הוא עושה את החטא הנורא מכולם, וההתייחסות של
הקב"ה לחטאים הללו נראית לא מובנת.
מצד אחד ישנה הרגשה שכל המשך הקשר הוא כדי
שלא יאמרו הגויים שהקב"ה שחטם במדבר ומבלי יכולת להביאם, וכדברי הנביא וברוח הדברים
לא למענכם אני עושה בית ישראל בושו והיכלמו... ומצד שני אם חפץ בנו ה' יש קשר של אהבה
אמיתית וראו חיבתכם לפני המקום ולא כליתים להפר בריתי איתם. אז מה באמת הסיבה
שהקב"ה סלח שוב ושוב ולא הפסיק את הקשר עם עם ישראל? אהבה או חילול השם?
תשובה:
בחיים אנו מכירים שתי מערכות
יחסים של אהבה. שתיהן מאד עמוקות, שתיהן תופסות חלק נכבד בחיינו. לכל אחת מהן
יתרונות משלה. מערכת אחת היא מערכת הזוגיות, האהבה העצומה בין איש לאשתו. והשניה
היא, האהבה בין הורים לילדים. אין לי יכולת להשוות בין אהבה אחת לרעותה, שתיהן עוצמתיות ברמה כזו
שהן תופסות לנו חלק נכבד מהחיים. אך יש הבדל מהותי בין שתיהן. המערכת הזוגית היא
מתוך בחירה. אדם בוחר לעצמו את בן או בת זוגו. בכל רגע נתון באופן תיאורטי הוא אף
מסוגל להיפרד ולהפסיק את הקשר. יכולת היפרדות זו לכאורה מחדשת את הבחירה שלי בקשר
בכל פעם מחדש. הקשר בין הורים לילדים לעומת זה שונה בתכלית. הוא דבר פנימי שטבוע
בתוכנו, הוא לא בבחירתנו. גם לא נוכל להיפרד ממנו מתי שנרצה. יש אמנם הורים וילדים
שמסוכסכים האחד עם השני עד עמקי נשמתם, אבל הם לא מפסיקים לעניין האחד את השני עד
נשימתם האחרונה.
פעמים רבות מעלה התורה על נס את העובדה שעם ישראל בחר באלוקים ואלוקים
בחר בו. "את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים... וה' האמירך היום להיות לו לעם
סגולה..." (דברים כ"ו) פסוקים נוספים דוגמת זה מחדדים את האמירה שהקשר
בין עם ישראל לבין הקב"ה הוא קשר של בחירה. קשר של בחירה יכול להיפרד בשעה
שאי מי מן הצדדים יחפוץ בכך ויכולת ההיפרדות הזו לכאורה מחדשת את הבחירה שלי בקשר
בכל פעם מחדש... אך מן הצד השני התורה משווה את הקשר בין עם ישראל לקב"ה לקשר
בין הורים וילדים. קשר כזה שיש לו זיקה טבעית שאינה ניתנת לשינוי. הם יכולים לכעוס
האחד על השני אך לעולם לא להיפרד...
באופן עקרוני אני יכול לסיים כאן את התשובה מסיבה מאד פשוטה, אין לנו
כלים להבין קשר כזה המורכב משני האלמנטים יחד. בחיים שלנו כפי שאנחנו מכירים אותם
זה 'או... או...'. אך בכל זאת, מכיון שאנחנו כן מכירים כל אחד מן הצדדים זה שווה
הצצה.
העובדה היא שתחילת הקשר בין עם ישראל (כעם) לבורא עולם נעשה בבחירה
גמורה. זו הסיבה שהנביא ירמיהו מצטט את הקב"ה בהתרגשות כל כך גדולה:
"זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
אך לתוך הקשר הבחירי המדהים הזה, היה חשוב לקב"ה להכניס אלמנט נוסף, את המציאות
של "בנים אתם לה' אלוקיכם". למה? מה חסר באהבה העצומה בין איש לאשתו?
"כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו. כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר
אנחנו" כותב דוד המלך (תהילים ק"ג). במילים אלו ניתן אולי להבין לשם מה
צריך את התוספת של קשר בין הורים וילדים. מסיבה נורא פשוטה. בורא עולם מכיר את
יצרנו, בורא עולם זוכר לחלוטין מאיזה חומר אנחנו קרוצים והוא לא מוכן לקחת את
הסיכון. הוא מודע לכך שאנשים כמונו למרות שיהיו מאוהבים עד שורשי שערותיהם לא תמיד
יצליחו לעמוד בפיתוי, והוא לא מוכן לקחת את הסיכון שהקשר הזה יפסק בגלל טעות כזו
או אחרת. אז מה הוא עושה? הוא מכין תוכנית גיבוי. קוראים לתוכנית הזו ברית.
"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי
איתם!" יתכן מאד שמתוקף הנסיבות היינו אמורים להיפרד לחלוטין, הייתי אמור
אפילו להשמיד אתכם לנוכח הבוגדנות שלכם, אבל מה לעשות שאני כל כך אוהב אתכם שאני
פשוט לא מסוגל לעשות זאת כפי שאב לא מסוגל לעולל לבנו רע.
מי שינצל את הגיבוי הזה, יתכן מאד שישרוד אבל את הקשר הוא בטוח
הפסיד... בואו לא נשכח, זהו רק הגיבוי. אחרי שהשתמשנו בגיבוי תמיד רצוי לעבור חזרה
למצב האידיאלי. זו הסיבה שבכל טרגדיה הקב"ה 'כביכול' מחפש את הסיבה להישרדות
אבל משם ואילך הוא שוב מצפה לקשר המתוק שמגיע מתוך בחירה.
ואנחנו? אנחנו אחרי שראינו מה הקב"ה מוכן לעשות בשבילנו בכל מצב,
לא נחזיר לו אהבה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה