ישנה תפיסה בעולם המערבי שאצלנו בדרך ה' היא השתרשה עמוק, "בלי
ידיים". זאת אומרת שאנחנו מוכנים לסבול וויכוחים וריבים קשים, אבל לא אלימות
פיזית, הרמת יד זו חציית הקו אדום.
תיאורטית, יכול להיות מצב בישיבה שבחור יתווכח ויריב עם חבר אחר
ובמהלך הוויכוח ייאמרו מילים קשות, יפגעו אחד בשני ברמה של 'הלבנת פני חברו' ולא
יהיה מי שימחא על כך. אבל, אם תהיה הרמת יד לאלימות ישר יקפצו, יצעקו ויתערבו
להפריד ביניהם, כי "בדרך ה' לא מרימים ידיים" (שזו אמירה נכונה).
ברור לכל אחד שהכאב שנובע מאלימות פיזית לרוב עובר תוך מספר דקות,
לעומת זאת, פגיעה שמכוונת היטב, הכאב שנגרם ממנה יכול להישאר המון המון זמן בלב ובמידה
מסויימת, יכולה גם לגרום נזק לנפגע. אז למה אלימות פיזית היא חציית הקו האדום? למה
כשבחור שופך את דמו של חברו באלימות מילולית קשה, זה לא הקו האדום, קו אדום הבוהק?
שיהיה ברור, אין הכוונה לומר שאלימות פיזית היא מקובלת. היא לא מקובלת
בשום אופן וזה ממש לא משנה באיזו רמה היא או מה הנסיבות שהובילו לכך, הכוונה היא
לשים במקום הנכון את האלימות המילולית ולהיות מודעים להשלכות שלה.
גוט שעאב'ס,
דודי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה