לא זו דרכינו
מאת אחד מהחבר'ה
כדרך כל בחור המגיע לישיבה חדשה, בחנתי את החברה בתחילה קצת מהצד, להעריך
את סגנונה, את הקבוצות שבתוכה, מתוך רצון לשייך עצמי אליה בקליק הנכון. מה שיצא לי
זה כך, קבוצה מס' 1. המבוגרים. קבוצה מס' 2. הותיקים. קבוצה מס' 3. החדשים. הקבוצה
של המבוגרים זו בעצם קבוצה סגורה שמגובשת, אבל בינה לבין עצמה. הקבוצה של הותיקים
זו קבוצה יותר פעילה שהאידיליה בתוכה מופלאה. הקבוצה של הצעירים קצת מפוזרת ומנסה
להתגבש בינן לבין עצמן, עד כאן הכל היה מכובד ויפה בעיני.
אך קיבלתי הרגשה, שהגיבוש הצעיר הוא גיבוש מפוחד, גיבוש שמנסה להתגונן מיחס
של...!
נכון להיות מבוגר, זה תפקיד, אתגר מורכב, כי ככזה לכל מילה יש משקל הן
לטוב והן למוטב, בחור חדש ויותר מזה כשהוא גם צעיר, תמיד ישתדל לפעול כדעתם של
המבוגרים ותמיד גם ירצה ויצפה מהם שיראו לו את הדרך.
למה נוצר מצב שבחור צעיר שמקבל הערה מבחור מבוגר מוכרח לשמוע לו, מתוך
מחשבה שאם לא אז הוא "מסומן"... למה שבחור לא ישמע כיון שיש לו הערכה
למבוגר ולדעתו? למה בחור צריך להתחנן שלא יכנו אותו בצורה מבזה...? מה עוד שכינוי
של מבוגר מתקבל מאד מהר בתוך החברה כמציאות קבועה. למה צריך להתגבש בקבוצה כגיבוי
למקרה שתהיה לו "תקרית"...???
אחי המבוגרים, אתם אוהבים לדבר על גיבוש. אבל אם תתייחסו יפה לכל חדש
וצעיר, כמו שיש הרבה מביניכם שאכן עושים כך, יהיה לכם את הכח להשפיע מכח מה שאתם.
כן! כולנו רוצים לשמוע. כן! כולנו רוצים לקבל מהניסיון והעבודה האישית שלכם, תנו
לנו את הצ'אנס להעריך את כולכם.
התגובה ליחס של השפעה מכובדת היא הערכה, התגובה להתנשאות היא זלזול.
מסיבות מובנות אני לא חותם בשמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה