ראיון חג

אם קובץ מצורף זה מכיל תמונות, הן לא יוצגו.   הורד את הקובץ המצורף המקורי

ראיון חג עם הרב אליהו מאיר פייבלזון שליט"א

מאת: הלל עזרא

חג מתן תורה הקרב, הביא אותנו – עורכי העלון – כמעט באופן טבעי, לחדרו של הרב פייבלזון לדון עימו על הנושא המרכזי של חג השבועות:

התורה, לימודה וכל מה שמסביב. כעלון המייצג את החרדים העמלים לפרנסתם הצגנו את העניינים הבוערים על השולחן: למה ללמוד בכלל? * כמה אנו חייבים ללמוד? * האם חכמה יוונית מקומה איתנו או הס מלהזכיר? * האם יש יצר הרע ללימוד התורה או שאין חיה כזאת?  *מה חושב הרב פייבלזון על העובד בסביבה החילונית? * והאם יש עניין לפתח חשק בלימוד תורה? *

השאלה שהכי מעסיקה את בני הנוער בכלל ואת תלמידי דרך ה' בפרט היא, האם יש סיבה פרקטית – אנושית, בגינה כדאי לנו כיהודים ללמוד תורה? זאת מבלי להיכנס, בשלב זה, לענייני שכר בעולם הבא או למלאכים הנוצרים מאותיות התורה.

הסיבה העיקרית שלמענה אנו אמורים ללמוד תורה היא כדי שנעצב את חיינו על פי התורה. מטרת העל שלנו היא לחיות נכון, ואת זה מתווה לנו התורה. המקום שבו אנחנו יכולים לפגוש את הקב"ה הוא התורה. כדי לדעת, להבין ולהזדהות עם הכתוב בתורה, צריך ללמוד. כמובן, גם במישור הפרקטי והמעשי, התורה מלמדת אותנו איך לנהוג.

האם לימוד תורה הוא גם מצוה כשאר המצוות – כמו נטילת לולב ואכילת מצה?

בוודאי. אבל מצות תלמוד תורה מיוחדת משאר המצוות בכך, שבלעדיה לא נדע איך לקיים את שאר המצוות. לא רק לדעת אלא גם לחוות, להתחבר אליהן ולהכיר אותן לעומק. למשל, אם אנו רוצים לחוות את יציאת מצרים על כל המשתמע מכך, אנו צריכים ללמוד את כל מה שקשור ליציאת מצרים. כדי לחוות את המחויבות שלנו כבני אדם, לנהוג בחסד צדקה ומשפט, כדי שזה יהיה נוכח באופן משמעותי בחיינו, צריך לעסוק בסוגיות כאלו. כל חלק בתורה עסוק בפן אחר של הברית שלנו עם הקב"ה, וכדי לתת לו נוכחות חזקה צריך לעסוק בתורה.

אם התורה נתנה לנו כדי לחיות טוב יותר, אולי באמת נעסוק בתורה רק במידה, ולא נהפוך את התורה לעיקר חיינו? לכאורה אדם שרק לומד ולא 'חי', מפספס את המטרה של הלימוד. מה התועלת בלימוד תורה אם אין 'חיים' בצידה?

אין דבר כזה ללמוד בלי לחיות. התורה מצווה כל אדם לקחת חלק בחיים. להקים משפחה ולקיים אותה. לקחת אחריות על הפרנסה ועל גידול הילדים. וגם לקחת אחריות על הציבור ועל הקהילה. כמובן, אדם רגיל מותיר נתח רחב יותר למה שנקרא 'חיים' מאשר תלמיד חכם. גם תלמיד חכם חי ומקיים את התורה בחייו. אבל תלמידי חכמים הם אלה שעליהם נאמר 'יורו משפטיך ליעקב'. אין הכוונה רק להשיב על שאלות בהלכה, אלא 'להאיר' את העם. להיות הצינור בין הקב"ה לעם ישראל כולו. בשביל להיות אדם כזה צריך להשקיע הרבה מאד בלימוד התורה. אי אפשר להיות תלמיד חכם מקביעות עיתים בלבד. 

כלומר – אנשים פשוטים שלא בחרו להיות מורי דרך, צריכים להקדיש את זמנם כדי לחיות טוב.

המטרה של התורה היא באמת שנחיה טוב, והכוונה, לחיות עם חיבור לקב"ה שזה בעצם לחיות טוב. התורה אומרת ויצוונו לעשות את כל החוקים האלה, ליראה את ד' אלוקינו, לטוב לנו כל הימים. המטרה של התורה והמצוות שיתקיימו חיי אנוש שלימים ומלאי משמעות. אין עסקנו כרגע בסוגית העולם הבא. אנחנו מדברים על חיי אדם בעולם הזה. התורה היא זו שנותנת חיים ע"י שהיא מעצבת את העולם הערכי והרגשי שלנו, ומעצימה את המחויבות שלנו לבורא עולם, ולחסד צדקה ומשפט, ההופכים את העולם הזה לטוב יותר. התורה בונה עולם ערכים שלם, בריא, יציב ובעיקר - טוב.

חשוב לזכור שהתורה אינה מדברת ליחידים בלבד אלא לעם כולו. העם חייב את ה'כהנים'. מהם נדרש לא רק ידע והבנה, אלא גם חיבור עמוק ואהבה לתורה וליהדות. הם חייבים לחיות עם אהבה ל'תחום העיסוק' שלהם, וסקרנות לגלות דברים חדשים. אבל כל זה אינה דרישה לכל יהודי.

יש את הפסוק שאומר "והגית בו יומם ולילה" ממנו, לכאורה, משמע שצריך בכל רגע פנוי ללמוד תורה.

הציווי הזה לא נאמר בתורה אלא כהוראה פרטית ליהושע, שהוא, כפי שאנחנו יודעים, אדם מיוחד, מנהיג ישראל. הפסוק הזה נזכר בהלכה רק כדי ללמוד שחיוב קביעות עיתים לתורה הוא ביום ובלילה (רמב"ם פ"א מהל' ת"ת הל' ח')

מהגמרא לכאורה נראה אחרת. בן אחותו של רבי ישמעאל ששאל "מהו ללמוד חכמה יוונית" - אמרו לו חכמים שאם ימצא זמן שאינו מהיום ואינו מהלילה שילמד.

שים לב שזוהי דעתו של רבי ישמעאל ואילו רשב"י חולק עליו וסובר ש"די לו לאדם בקריאת שמע שחרית וערבית, או יקבע עיתים לתורה" וכך גם פוסק הרמב"ם בעניין חיוב לימוד תורה לכלל ישראל. מעבר לכך, השאלה הייתה לגבי חכמה יוונית שנתפסה בעיני רבי ישמעאל כדבר מיותר. ברור שהוא לא בא לשלול את זכותו של האדם לעמול לפרנסתו כדי לחיות בכבוד. כל זה מתבאר בגמ' ברכות ל"ה ע"ב.

מהי סיבת השלילה המוחלטת לחכמה יוונית? האם אין בה שום צורך?

הראשונים כתבו שחז"ל קראו חכמה יוונית לאיזושהי חכמה רטורית, שלא היה בה ערך מעשי. עד כמה שחכמה היא יעילה ותורמת לחייו של האדם, אפילו רק כדי לפתח כלי חשיבה, כמו לוגיקה, זהו חלק מצרכי החיים, ולגיטימי לעסוק בהם לפי הצורך. גם חז"ל לא ראו פסול בלימוד התורה הזאת אלא משום שלא ראו בה ערך כדי לבטל תורה של אדם גדול. כל מה שדרוש בשביל פרנסה הוא בוודאי מותר. הוויכוח בגמ' הוא על עיסוקים מיותרים, שרבי ישמעאל אוסר ורשב"י מתיר. יש מחלוקת ראשונים ואחרונים איך פוסקים הלכה במחלוקת הזו, ועיקר ההלכה הוא כרשב"י, שאין חיוב לכל אדם מעבר לקביעת עיתים לתורה. כמובן, יש הרבה מאד דרגות, וכדאי לחטוף כמה שיותר.

כאמור, תלמידי חכמים הם ברמה אחרת. חלק מתפקידם כמקשרים בין העם לקב"ה, מצופה מהם להפוך את לימוד התורה למרכז החיים שלהם, לפחות כמו כל מקצוע אחר.

ואם אנחנו מדברים על האנשים שאינם מחויבים להנהגת הכלל – לצורך העניין תלמידי ישיבת דרך השם. איך מתבטא החיוב שלהם ללימוד תורה?

יש כמה רמות של אנשים שצריך לחלק ביניהם לפי יכולתם השכלית ובמסגרת זמנם החופשי. ישנם כאלה שלומדים כמה דקות כל יום ובזה מתבטא העניין שלהם עם לימוד התורה. זה יכול להיות בסדר כל עוד הם מתקדמים בידיעת התורה, וקונים ידיעות חדשות. חז"ל הבינו שאי אפשר לחייב כל אדם ללמוד זמן מסוים ומוגדר, וזה אינדבדואלי לכל אחד. לעומתם יש אנשים שיכולים לשבת שעה או שעתיים ביום וללמוד או להעמיק יותר ולא רק ללמוד הלכות גרידא. זו רמה גבוהה יותר וכל אחד מחליט איפה הוא שם את עצמו לפי יכולתו. כמובן, כדאי מאד לזכות לכמה שיותר תורה.

לפי האמור אדם מחויב ללמוד, לפחות את המינימום ההכרחי, גם אם אין לו חשק.

אדם מחויב בזה, דבר ראשון, מכוח מצוות עשה מן התורה, וזה אינו תלוי בחשק שלו. מעבר לכך, כדאי באמת לכל אחד לשנות את המצב, ולהגיע לדרגה שהלימוד יעניין אותו ויגרום לו סיפוק. קשה לי מאד לתפוס איך אדם משקיע כל כך הרבה מאמץ בלימוד בלי שהוא נהנה מזה. גם אדם עם לקות למידה יכול לעבוד על צורה מסוימת של לימוד שיתחבר אליה ויגיע לרמת סיפוק מהלימוד שלו.

האם קיים מושג "יצר הרע" ללימוד תורה? נגיד, כח מיוחד כלשהו אשר עוצר את האדם בדווקא כשהוא ניגש לקיים את מצוות תלמוד תורה..

בשנות עבודתי בחינוך מעולם לא נפגשתי ביצר הרע ללימוד תורה ואין לי סיבה להניח כך. יתכן שקשה לאדם ללמוד כתוצאה מרתיעה פסיכולוגית, או קשיי למידה שמפריעים לו ללמוד כל דבר מורכב. בכלל, המילה יצר הרע בחז"ל משמעותה כל התכונות האנושיות כשהן מובילות את האדם לדברים רעים. לא ידוע לי על יצר הרע מיוחד לעבירה מסוימת, ואינני מכיר מקור לזה בחז"ל.

***

מנין ולמה נוצר המצב שהמסלול הקלאסי בציבור החרדי הוא שאדם באופן טבעי לומד כל היום, אלא אם כן הוא יוצא דופן?

באמת איננו מכירים תקדים לזה בהיסטוריה היהודית – שקהילה תחנך את כל בניה להיות תלמידי חכמים, ולהציג את דרך החיים הזו כדרך יחידה. אני סבור שזה נוצר כתגובה למצב מיוחד, שעם ישראל נעשה חילוני, רובו ככולו, ואנחנו צריכים לקיים חיי תורה בתוך מציאות חילונית. העיקרון היה ליצור מרחב שבתוכו לא תחדור החילוניות.

האם המצב הזה יכול להשתנות יום אחד?

קשה לי לחשוב על מצב כזה, ואני מודה להשם שלא אני צריך להחליט בדברים כאלה. קשה לראות איך הציבור החילוני ישתנה ברמה שנוכל "להתערבב" אתו בלי להינזק. מצד שני, ברור שיש קושי עצום להמשיך במציאות הישנה. צריך, אולי, ליצור שינוי פנימי בציבור החרדי. שינוי שיתבטא בהעצמה של החיבור לאמונה, לתורה וליהדות. החינוך יצטרך להיות עמוק יותר בכל תחום. כך, אולי, יתאפשר להם לצאת החוצה ולשמור על מציאות תורנית לגמרי. תכנית כזו דורשת וודאי מחשבה עמוקה ורצינית, איך מקנים כלים לדור העובדים הבא.

מה יגידו, א"כ, תלמידי דרך השם שיוצאים מהחומות האלו, ו'מתערבבים' עם החילוניות? האם היהדות התורנית תהיה מסוגלת לקבל אותם?

בסופו של דבר החברה החרדית תקבל את התופעה הזו, בתנאי שהציבור העובד יראה את עצמו שייך לציבור החרדי, ומחויב לנורמות הרוחניות שלו. אי אפשר לצפות לקבלה מצד הציבור, כאשר מנהלים את החיים עם צריכה של תרבות חילונית ורמה דתית ירודה. הציבור הזה משקיע הרבה מאד משאבים כדי להתרחק ממה שאתה מעוניין להביא אליו. אנחנו מכירים בוגרים של הישיבה, שבחרו להשתייך לחברה החרדית על כל המשתמע מכך,  והציבור מקבל אותם די יפה.

האם שייך מצב בעתיד שבציבור החרדי יהיה זרם לגיטימי לחלוטין, של תורה עם דרך ארץ? לא כמו המצב היום שזהו מסלול ל'בעייתיים'?

זוהי שאלה עדינה, משום שתמיד נרצה לעודד אנשים לבחור בתורה. יחד עם זה, אני חושב שיש מקום של כבוד לרוב העולם, שנוהג בדרך ארץ. כמובן בתנאי שמבחינה תרבותית הם יהיו כחרדים, ולא יצרכו תרבות חילונית. אם יהודי הוא ירא שמים מבפנים ומבחוץ, הוא אמור להיות בשר מבשרה של היהדות הנאמנה לד' ולתורתו.

האם סביר כיום שגדול הדור יעסוק במקצועות חופשיים כמו תנאים, אמוראים, ראשונים ואף אחרונים, שעסקו בסנדלרות, נפחות ורפואה?

כיום זה נראה מורכב כל כך עד בלתי אפשרי, בגלל שהתורה גדלה מאד, וגם הידע המדעי הוא עצום, כך שכל אחד מהם דורש חיים שלימים.

שאלה אחרונה – יש את התחושה שגם כשמדובר בחרדי עובד המקפיד על שמירת הלכה, קובע עיתים לתורה ומנהל משפחה חרדית לתפארת בכל זאת הוא יחשב ברמה אחת פחות מחרדי כמוהו בדיוק העוסק בתורה. האם יש הצדקה למעמד הגבוה יותר אותו מקבלים לומדי התורה? האם אדם לומד טוב יותר מהעמל לפרנסתו כאשר הרמה הרוחנית שלהם זהה?

התפיסה הפשוטה היא שאדם תלמיד חכם יהיה יותר ירא שמיים. עצם העובדה שהוא מקדיש את חייו ללימוד התורה מראה על התשוקה שלו לקירבת ד', ועל החיבור שלו לתורה. כנראה הוא באמת נמצא במקום גבוה יותר, אך אין בכך כדי לזלזל או להפוך לסוג ב', את מי שבחר לעסוק במלאכה.

***

טיפ לבחורי דרך השם

אני אתן לך שניים: א. יש מצווה אחת מרכזית בחג השבועות, והיא מצוות שמחה. זה צריך להיות הקריטריון לאדם השואל את עצמו מה לעשות בשבועות. איך אני יותר אשמח בקשר שלי עם השם?

ב. טיפ לחיים: כדאי לכל בחור להשקיע מאמץ ברכישת הנאה בלימוד התורה. כולם יכולים!

חג שמח