זו דרכנו

חנוך לנער

{סבלנות!}

בשבוע שעבר פגשתי חבר. לא כל יום זה קורה לי, כי אין לי הרבה חברים, אבל כשזה קורה, בדרך כלל זה מביא סיפור טוב, והנה הסיפור שהוא סיפר לי על עצמו:

לפני כמה שבועות, הוא מתחיל לספר, שמעתי טענה כנגד האמונה ב"תורה מן השמים". יותר נכון, עובדה היסטורית כלשהי שיש בה, לכאורה, ערעור על האמינות של אחד מסיפורי המקרא. הטענה הזו חלחלה בתוכי ובמשך מספר שבועות הסתובבתי בתחושה שאם אני מוכן להיות כנה, קשה לי מאוד להאמין שלפחות אותו סיפור מקראי עליו מדובר, הוא אכן "תורה מן השמים".

זה היה קשה, הוא ממשיך, כי אני אדם שהתורה יקרה לו. זה היה קשה עוד יותר, כי אני אדם שאין לו עולם רוחני אמיתי מלבד התורה, ואם בה אני לא יכול להאמין, אז במה כן?

הבעיה הייתה, שלא היה לי את מי לשאול. לרגעים אפילו חשבתי להיכנס לאתר כמו "הידברות" ולשאול שאלה אנונימית, אבל איך שאני מכיר, התשובות שם בדרך כלל לא מספקות. אז ככה חייתי כמה שבועות, עם ספקות מדכדכים ותחושת אובדן קשה.

המפנה אירע יום לפני שנפגשנו. גלשתי, הוא מספר, באתר דתי כלשהו ופתאום קופצת מולי השאלה בה אני מתחבט ומתייסר. התחלתי לקרוא וגיליתי שם פרט נוסף שלא היה ידוע לי על אותה עובדה היסטורית שעשתה את כל הבלגן. הפרט הזה שינה את כל התמונה ובעצם פתר את הבעיה כולה. כאשר מכניסים את הפרט הזה לתוך מערכת השיקולים, מגלים שאין בעובדה ההיא כל ערעור על הסיפור המקראי המדובר. בדקתי, ואכן הפרט הזה נכון והשאלה נעלמה.

כמעט אפשר לומר, הוא מסיים, שאת חיי אני חייב לאותו גולש אנונימי שכתב את הפרט הזה.

בשבת שעברה קראנו על מעמד הר סיני ובעצם על הבסיס של "תורה מן השמים". כדאי לזכור שגם אם יש שאלות, הסבלנות שווה ולא כדאי להיות פזיז בשאלות אמוניות כל כך חשובות.

מסכימים?