תרדמת החורף
שאלה:
השאלה שלי היא לא ממש שאלה, היא יותר תחושה שמציקה לי, ואני מאמין שאני לא היחיד
שמרגיש כך. אולי הרב יוכל לעזור לי להתמודד עם התחושה הזו.
אז ככה. השבוע נכנסנו ל"זמן חורף", ואני
מודה: אני מפחד! מפחד מחמישה חודשים רצופים של ישיבה, מפחד מהשיגרה הארוכה הזאת,
פשוט מפחד! זה ארוך מדי, הרבה מדי, וזה קצת גדול עלי. אני לא מצליח לדמיין איך אני
הולך לעבור את הזמן הארוך הזה. אני יודע ששום תשובה לא תצליח לקצר את החורף, אבל
בכל זאת הייתי שמח לקרוא מה הרב חושב על הפחד הזה, הוא לא קטנוני וטפשי?
הרב זאב קצנלבוגן:
לא סתם ימי החורף נקראים ימי סגריר. אלו ימים
סגורים כאלו, הכל סגור בהם, אפילו נהגי המוניות סוגרים את החלונות כדי שלא יירטבו
בגשם... אבל הדבר המשמעותי שנסגר לנו בימי החורף זו המוטיבציה. נח לנו להיכנס תחת
הפוך, לישון שנת דב ולהתעורר אי שם באזור פורים... גם אם יש אנשים שלא מבינים על
מה אנחנו מדברים, נראה לי שאני אישית מבין. מבין, לא מבין, בחיים לא הייתי מגדיר
קטנוני וטפשי רגש שמפעפע בתוכי ועוצר אותי מלהתקדם!
היום קוראים לזה "שיטת הסלאמי". פרוסות
פרוסות. כמעט בכל דבר אנו מציבים לעצמנו יעדים, אבל יעדים רבים לוקחים זמן רב.
אפשר להיכנס לדיכאון ולשאול את עצמי איך אני עושה את זה. אבל אפשר גם אחרת, אפשר
לשאול, מה אני צריך לעשות רק היום ולסמן לעצמי v
גדול על היום ולקבל מוטיבציה למחר.
אז מה אני צריך לעשות היום? היום אני צריך ליהנות
ממה שאני עושה! חוץ מן ההנאה הגדולה שתהיה לי כשאכבוש את היעד הסופי, אני צריך גם
הנאות קטנות על הדרך, אחרת קשה לבלוע את הביס... אולי אם היעדים היומיים יהיו יותר
ברורים לנו נוכל ליהנות יותר גם מהיומיום וכך לעבור את החורף. אני מתכוון ליעדים
פשוטים כמו: מה אני מצפה מעצמי היום בתפילה? - קצת יותר תחושה של קירבה
לקב"ה. מה הייתי מצפה מלימוד המקרא? - בניית תשתית רגשית של יהדות. מלמוד
ההלכה הייתי מצפה שיבא לידי ביטוי במהלך היום, אם זה אפשרי. וכן על זו הדרך. נראה
לי שאם יהיה לנו יותר ספוק וכיף יומיומי, החורף יהיה טיפונת יותר קצר...
(התשובה מבוססת על פרוש הגר"א לפסוק "את
פני מבין חכמה ופני כסיל בקצה הארץ", משלי י"ז כ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה