בצומת החיים
בועז בק
יש רגעים שהעולם עוצר לרגע מהמרוץ המטורף שלו. לא כי פתאום נגמרה
האנרגיה ומחכים להטענה, ההיפך, יש יותר מדי פעילות פתאום, יותר מדי דברים לא
ברורים, יותר מדי דברים ברורים מתפוצצים בראש. באותן שניות החיים נעצרים לרגע,
נעצרים בשביל להבין מה קורה, מתעדכנים, תופסים כיוון, וממשיכים הלאה בחיים.
דוגמא? יום בהיר ויפה, כולם יוצאים מהבית לבושים קייצי ומאוורר, בעלי
הרכבים נוסעים עם רכבים מצוחצחים אחרי שטיפה טובה. אנשים יוצאים לנצל את היום
המושלם לטיול המושלם. מזג אוויר שהוא מתנה משמיים.
ברגע אחד הכל משתנה. זה מתחיל לאט, הטיפה הראשונה שמקפיצה את כולם, תוך
חמש דקות בדיוק מתחיל הבלגן הרציני שארובות השמיים נפתחות, אנשים מתחילים לברוח
למקום המחסה הקרוב ביותר. כולם מתחילים להבין שהיום המושלם הופך בין רגע ליום אחר,
כל התכנונים נהרסו בשניה ששני עננים ערכו מפגש אי שם בגובה. הבגדים, הרכבים,
הרחובות, כל מה שהיה יבש ונקי, הפך להיות היסטוריה, הגשם הראשון. וכולם עוצרים
לרגע, מה עכשיו? יהיה ככה תמיד? זאת גחמה שמימית רגעית? האם זהו המצב החדש? איך
ממשיכים הלאה? הגברים יגידו שהם לא עשויים סוכר וילכו גם אם יהיה מבול אמיתי. וכל
השאר? ההחלטה החשובה לחצי השנה הקרובה נערכת, ההחלטה מתקבלת. ממשיכים הלאה.
העולם ממשיך. כי זהו טבעו של עולם, לא לעצור גם שיש בלבול רציני.
והלוואי שזאת הייתה הבעיה, גשם. הבעיה הגדולה היא בכל רגע נתון בחיים,
אני חי את החיים הרגילים והיפים, קם בבוקר מתחיל אותו כסדרו, ובלילה, בלילה אני
נכנס למיטה לא כמו שהייתי בטוח בבוקר שיהיה. אחת לכמה זמן מתגלגלת לפתח חיי בעיה
חדשה, התלבטות חדשה וגדולה מהקודמת, בעיה כזאת שלא מעסיקה רק את הראש אלא משנה את
כל סדר היום. אני יודע שעם הבעיה הזאת אני צריך להתמודד וההחלטה שאקבל תשפיע עלי
ישירות ברגע שרק אחליט.
פה המלכוד הגדול. לא משנה מה אני אחליט, תמיד האופציה השנייה תיראה
טובה ומבטיחה יותר. מצד שני עם ההחלטה הגדולה שאני מקבל אני הולך לחיות מהיום
הלאה. יש כלל יהודי שאומר שבכל צומת שאני נמצא אני אפנה ימינה, הבעיה מתחילה שאני
לא יודע מאיזה צד אני אמור לבוא והימינה תהיה פניה נכונה באמת.
האופציה היחידה לבחון האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה היא רק לאורך זמן.
כמו כל דבר טוב בחיים, אין דבר שההנאה שלו נמדדת מיד. רק כעבור תקופה שאני יודע
שאין או יש הנאה גדולה מזה. מה לעשות שלא ככה אני ניגש באמת לבעיה אלא מתחיל
להסתבך ולהשתגע מה לעשות.
"ואם הימין ואשמאילה" אומר אברם ללוט ברגע שהם מגיעים לצומת
השנייה החשובה בחייהם לפני שאר הסיפורים הגדולים. לוט לא עושה יותר מדי חשבון
לעצמו, הוא רואה מקום בדרומה של ארץ כנען, מקום שופע כל טוב, מקום שהוא יכול לחיות
בו את החיים הטובים ומודיע לאברם חגיגית, אני לוקח את חבל הארץ הטוב יותר. אני
בטוח שעדיין כל העסק לא היה קל אחרי שהם עברו כל כך הרבה יחד, ובכל זאת הם נפרדים ועומדים בפני רגע
שכל אחד יקבל אחריו דרך חדשה בחיים. אין ללוט שום דרך או סיבה לדעת לקראת מה הוא
הולך. אין לו שום אינפורמציה לגבי תושבי המקום ולזה שהוא הולך לגור במקום שעד היום
מובא כדוגמא לחיים בצורה שלילית.
הוא מקבל החלטה, פונה לחייו החדשים ואברם עוזב אותו לצד השני, לצד
הפחות מבטיח במיידי, אבל רגע אחרי הפרידה "וה' אמר אל אברם...".
הקב"ה מודיע לאברהם על הירושה העתידית. לוט מוגדר כרשע ואברם מוכתר לבעלים של
מקום שישגשג בעתיד. שניהם פנו למקומות שונים וכל אחד יראה מאוחר יותר את התוצאות
של הבחירה באותו יום.
שני אנשים, שתי החלטות, אותה סיטואציה, תוצאות שונות.
אני יודע שהדבר היחיד שאני יכול לעשות כאשר אני נמצא בצומת כזאת
בחיים, זה להתפלל לריבונו של עולם שההחלטה שאני לוקח תהיה הנכונה והאמתית.
מסתבר שלא משנה איזו החלטה נקבל בחיים, תהיה התוצאה אשר תהיה, אני
למדתי דבר אחד מהפרשה הזאת, לא כל הנוצץ זהב. לפני שאני מקבל החלטה אני אצטרך
לבחון לעומק את ההחלטה ואת התוצאות שהדבר שאעשה יגרור בעקבותיו. סוף מעשה בהרבה
מחשבה תחילה.
ועוד משהו. תמיד, אבל תמיד, תהיה לנו הזדמנות שנייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה