דבר העורך

פרשת השבוע נסובה סביב כח הדיבור. אנחנו פוגשים את האופן שבו מציגים המרגלים את הארץ שהיו בה. הם מתחילים בתיאור חיובי כדי לרכוש את אמון הציבור "וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ... וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ" ומיד אח"כ "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" והתוצאה לא מאחרת לבוא- העם מאבד את האמון.  כשכלב מנסה לתקן, הוא משתמש בטכניקה של המרגלים "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה ". "אל משה" הכוונה עפ"י חז"ל, שכלב אמר "וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם?" וכשהעם משתתק כי הוא בטוח שכלב הולך 'לרדת' על משה, הוא מנצל את ההזדמנות ומנסה להזכיר להם את כל הטוב והשפע שבא ע"י משה עד היום. אך העם לא שמע אליו כי הנזק כבר נעשה.
נקודה נוספת בפרשה שמראה לנו את עוצמתו של הדיבור היא כשהתורה אומרת בסוף הפרשה "לפלא נדר או בנדבה". אדם שנדבו ליבו להקריב קרבן לה' או שנודר נדר מסיבה כזו או אחרת, יש למילה שיוצאת מפיו כח כזה שאין לו יכולת להתחרט, ואם לא יביא עוונו יישא. "טוב אשר לא תידור משתידור ולא תשלם" אומר החכם באדם בספר קהלת.
יש לנו כח עצום בדיבור להיטיב ולהשפיע, לשכנע ולשנות דברים וגם לקלקל... שנזכה תמיד להשתמש בלשוננו ליצור טוב ולהשפיע.

שבת שלום,

אהרן