לימוד המקרא - פרשת מטות מסעי תשע"ג

צורת לימוד המקרא 

לאור שיעור הגאון ר' אילהו זילברמן שליט'א השבוע בישיבתינו הקדושה

התורה שבכתב, שהיא דבר האלוקים הנמסר לנו בטהרתו, חייבת להיות נר לרגלינו ולהילמד על ידינו בצורה המתוקנת שתחבר אותנו אל דברי התורה עצמה, בדרך הוראת חז"ל :"אין מקרא יוצא מידי פשוטו".(שבת,סג,ע"א) 

עובדה מצערת היא,שאצל רוב בחורינו המתבגרים,כמעט ולא ניתנה להם הדרכה נכונה כיצד ללמוד  חומש. במקרים רבים מהווה החומש על פסוקיו "רקע" לוורט עסיסי על שולחן השבת,שהקשר בינו לבין המקרא עצמו,הוא מקרי בלבד.

אל לנו ללמוד את פסוקי התורה,"מלמעלה" ,באופן שטחי וכוללני,המסתפק בהבנת העניין הנלמד רק באופן כללי.עלינו לקרוא את כל דברי האלוקים במדויק,ולשאול את עצמנו בכנות האם אנחנו מבינים את הדברים היטב בתוך הפסוקים עצמם והאם הם "מסתדרים" לנו בראש ובלב.

כל פירוש שנאמר, או כל דרשה שנדרוש  בעומק פשוטם של דברי התורה, יהיו חייבים להיות ברורים ולהאיר  מתוך הפסוקים עצמם, ובישוב הלב של לומד התורה ש'דיברה תורה בלשון בני אדם', כדי שהאדם יתחבר ויבין את דבר ה' המאיר מתוך פסוקי התורה באופן מדויק.

עלינו להתלמד להתרגל לשמוע באוזן שלנו, ובהבנה שלנו, את המנגינה המתנגנת מתוך פסוקי הפרשה לאור הבנתנו האישית את הפסוקים בלשונם המדויקת.

כמובן, דרכם של דברי תורה שהם עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. אם נרצה להבין את הפרשה היטב, עלינו לחפש היכן דיברה תורה על עניין זה ואיך בדיוק היא כתבה זאת, ומה היא הוסיפה באותם מקומות. לדוגמא: פרשת ערי מקלט הופיעה בפרשתנו נמצאת בתורה ארבעה פעמים, וכדי ללמוד את הפרשה לאשורה, צריך ללמוד על ערי המקלט בשאר המקומות המופיעים בתורה.

בלימוד זה ניתן דגש:

א. על המסר הכללי העולה מן הפרשה הנלמדת.

 (הכוונה היא לפרשיות הסתומות והפתוחות, שבדרך  כלל יש בכל אחת מהן נושא נפרד, ולא על פרשיות השבוע).

    ב. על הבנת הפסוקים בפשוטו של מקרא, לאור המסר הכללי שלמדנו מהפרשה, באופן שכל המילים

           בפסוק מובנות היטב ומדויקות.

ג. למידת דרשות חז"ל בפרשה שהובאו בדרך כלל בפירוש רש"י, דרשות הקשורות לגוף הפרשה ולמסר המרכזי שבה, והצמדתן לדברי הפסוקים עצמם.

 (בפירוש רש"י יש את פירושי פשטי המקראות ,יש את דרשות ואגדות חז"ל שהביאם רש"י, שנצרכים לדעתו להבנת הפשט לאשורו של כל פסוק ופסוק באופן נפרד, ויש את דרשות ואגדות חז"ל שהביאם רש"י, והם קשורים להבנת המסר הכללי היוצא מן הפרשה. פירושו של הרשב"ם ,נכדו של רש"י,נצמד בדרך כלל לביאור פשוטו של מקרא וכדאי להתרגל בלימודו.

    

צורת לימוד המקרא,המומלצת  הלכה למעשה:

השלב הראשון: קריאת הפרשה כולה בטעמים וללא הפסק בשימת לב.

השלב השני:     סיכום בעל פה של עיקרי הדברים שלמדנו בפרשה זו,בשפה ובצורה שאנחנו הבנו.

השלב השלישי: בחינת כל פסוק ופסוק מהפרשה, האם מילותיו מובנות לנו לגמרי.

בשלב זה נוכל להיעזר ברבותינו הראשונים, רש"י ,האבן עזרא הרשב"ם ועוד, כדי שיסייעו לנו  בפירוש המילות הצריכות ביאור.

השלב הרביעי:  לאחר שעמדנו על ביאורם המדויק של הפסוקים, נחזור ונתבונן בהם, ונבדוק את

הבנתנו בהם, לאור הבנתנו את המסר והרעיון הכללי שמלמדת הפרשה. כאן גם נשאל את עצמינו ,האם גם אנחנו היינו כותבים כך את הדברים,או האם הדברים חוזרים על עצמם,ונחשוב כיצד ליישב את הדבר.

השלב החמישי: לימוד דרשות ואגדות חז"ל בפירוש הפרשה, המובאים בדרך כלל בפרש"י, והכנסתם' אל תוך הפסוקים עצמם.

שלב זה הוא השלב שבו אנו יכולים להרחיב את ההתבוננות בפרשה ולהעמיק בה לאור דברי חז"ל ורבותינו הראשונים, דוגמת הרמב"ן והספורנו שבדרך כלל חשפו בפנינו את צפונות הפרשה ועמדו על הדברים הצריכים ביאור לאחר העיון בפשוטו של מקרא.

השלב השישי: זהו השלב המסכם, ובו כדאי לשוב ולקרוא ללא עצירה את הפרשה כולה בפנים,  לסכם בראש את הבנתנו הסופית בפרשה בכלל, ובמבנה הפסוקים בפרט,וליהנות!