ראש הישיבה שליט"א - סוכות ושמחת תורה

סוכות ושמחת תורה - חגי תנועת התשובה

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

חכמי העבודה, בשעת כניסתם לסוכה, נושאים תפילה ואומרים: "ובזכות צאתי מביתי החוצה, ודרך מצוותיך ארוצה, יחשב לי זאת כאילו הרחקתי נדוד".

הבה ונבין: מדוע מבקשים מקיימי מצוות סוכה "להרחיק נדוד" בשעה שהם יוצאים לסוכתם?

כנראה, בקשה זו, מבוססת על מה שאמרו חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני, פרשת אמור) "אמר רבי אלעזר, למה אנו עושים סוכה אחר יום הכיפורים? לומר לך, שכן אתה מוצא שבראש השנה יושב הקב"ה על באי עולם, וביום הכיפורים הוא חותם את הדין. שמא יצא דינם של ישראל לגלות? ועל ידי כן עושים סוכה וגולים מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל". ע"כ.

אנו מבקשים טעם, מדוע חוששים ישראל דווקא לעונש גלות הניתן דווקא להורג נפש בשגגה?

זאת ועוד. הכיצד גלות מתוקה שכזאת, שבה אנו יושבים נינוחים בסוכתנו, נחשבת היא לגלות שמכפרת עוון?

הסוכה - שיאם של ימי התשובה

מדברי חז"ל אלו, ובעוד מקומות, אנו לומדים על הקשר ההדוק שיש בין כל חגי חודש תשרי, וכדאי לנו להתבונן ולמצוא את החוט המקשר, בין כל שרשרת פניני החגים, וליהנות מפניני זמן שמחתנו שבשרשרת זו.

בפרקי המאמר הקודמים, למדנו על תנועת התשובה שלנו שיצאה לדרך בחודש אלול, והכינה את עצמה להמלכתו המחודשת של בורא עולם בראש השנה. זו הייתה המלכה רגשית חדשה שבה נדלק בליבנו "ניצוץ קדוש" שמכוחו הכרנו את הבורא מחדש.

בעשרת ימי תשובה עברנו תהליך של תשובה רגשית, שגולת הכותרת שלה היה ביום הכיפורים, בו עיצומו של יום האיר את ליבנו, והרגשנו שלא רק אנחנו שבנו אל ה', אלא גם הוא מצידו שב אלינו, טיהר אותנו, וחיבר אותנו מחדש אל 'רוח קדשו' ששב למלא את ליבנו.

כאמור, שאיפתנו 'לחזור בתשובה', היא לחזור לימי קדם קדמונים, טרם יציאתנו לעולם מרחם אימנו, שבהם סיפרו לנשמה שלנו על תפקידה הייחודי בעולם שאותו עליה למלא. שם גם גילו לנו דרך לימוד תורה, את אופן ביצועו הנכון של התפקיד, ע"י הארה של נר רוחני שהאיר את משעולי חיינו מתחילתם ועד סופם. אלו היו ימים נהדרים, שהכול היה ברור לנו והיינו מחוברים לגמרי למקומנו הטבעי בחיקו של אלוקים (ע"פ הגמרא במסכת נידה, ל' ע"ב).

אל ימים אלו אנו מבקשים לחזור, ועליהם אנו מבקשים: "חדש ימינו כקדם".

בחייהם המשותפים של הגוף והנשמה, מטשטש הגוף והנאותיו את הארתה של הנשמה ואת קולה הקורא לאדם למלא את ייעודו.

לאחר שנטהרנו ביום הכיפורים, והתחברנו מחדש אל הקב"ה בחיבור אוהב, תנועת התשובה שלנו זקוקה מעתה לבהירות מעשית, בתוך חיינו הגשמיים, לאן לפנות ומה לעשות כדי לממש את עצמנו?

בצומת דרכים זו, של ביקוש דרך חדשה ובהירה, ניתנת לנו מצוות סוכה!

הסוכה - מקום ידיעת האמת

טעמה של מצוות סוכה מבואר בתורה: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל".

ידיעה בלשון המקרא היא הפנמה וחיבור עמוק אל ערך או דבר כלשהו, ואנו מבקשים 'לדעת' מה הידיעה המיוחדת שגילו לנו הסוכות בשעת יציאת מצרים, ומהי אותה ידיעה שאמורה מצוות הסוכה ללמד אותנו בזמן שאנו יושבים בה.

כוונת מצוות סוכה התבארה בגמרא: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי... – הם ענני הכבוד, שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש, ועלינו לכוון בישיבתנו שהיא לזכר ענני הכבוד" (שו"ע סי' תרכ"ה).

מהו עניינם של ענני הכבוד, ומדוע נקראים העננים הללו בשם 'ענני כבוד'?

הסוכה - ענן של כבוד

עלינו להבין, שמלבד הסיוע הגשמי שהעניקו ענני הכבוד לעם ישראל, מהותם של עננים אלו הייתה למטרה נוספת וחשובה הרבה יותר.

כל אירועי ההתגלות של הקב"ה לעם ישראל בזמנים השונים של התגלותו, היו בצורת ענן. פעמים רבות מתארת זאת התורה ואומרת "וירד ה' בענן" (שמות ל"ד, ה), "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" (שם כ"ד, כ"ט), "ויבוא משה מתוך הענן" (שם י"ח) ועוד.

מהותו של ענן היא שפע הגשם האצור בו, ולמרות שכלפי חוץ הגשם אינו נראה בעליל, אך הוא קיים בתוך הענן.

אנו מבינים אפוא שבתוך ענן ההתגלות נמצא האלוקים בכבודו ובעצמו, כמו שאמרה התורה: "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ', ל"ד).

כבוד ה' היא אותה תכלית רצויה שאליה מבקש הקב"ה להוביל דרך ההתגלות שלו בענן - גילוי שיוצר קירבה אדירה וחיבור בין הקב"ה לבין אלו שהתגלה אליהם ה'.

נבין מעתה, שענני הכבוד היו התגלויות שמימיות, שבהן הקב"ה הכניס את עם ישראל לתוך מחיצתו האלוקית בקרבה מוחלטת, ובהתגלויות אלו חיבר אותם אליו וגילה להם את תכליתם בעולם.

כך אנו משוררים בשיר השירים: "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך" (א, ד).

"הם מזכירים לפניו חסד נעורים, אהבת כלולות, לכתם אחריו במדבר... והוא הביאם לתוך חדרי היקף ענייניו בעודם היום גלים ושמחים בו אף לפי עניים וצרתם ומשתעשעים בתורה" (רש"י).

מעכשיו אנו מבינים, שהסוכה שאנו יושבים בה לזכר ענני הכבוד, מטרתה לגלות לנו בגילוי שמימי של כבוד ה' את מטרתנו האמיתית בחיים.

זוהי איפוא אותה 'ידיעה' שאליה אנו רוצים 'להתחבר', כשאנו יושבים בתוך הסוכה ומוקפים מכל עבר בצילא דמהימנותא - צל האמונה והחיבור לה'.

"למען ידעו דורותיכם"

הסוכה - שיבה אל ימי הקדם

כשאנו 'התחברנו מחדש' לאלוקים בימי ר"ה וניטהרנו ביום הכיפורים, מאירה הנשמה בזמנים אלו יותר מתמיד. היא מבקשת להביא את הגוף כולו, למקומו הטבעי הראוי לו מקדם - מאותה שעה קדמונית שבה התגלה לאדם תפקידו בעולם.

בזמן נפלא זה, מושיב אותנו הקב"ה במחיצתו, בחיבור מקרב בתוך הסוכה - "וימינו תחבקני" (שיר השירים) [שתי דפנות וטפח - מספר הדפנות הכשר לסוכה, דומים לחיבוק שנעשה ע"י הגוף, הזרוע וכף היד...]

בחיבוק מקיף זה יכול היהודי לזכות לגלות את תפקידו בעולם. הגוף אז מבין, יותר מתמיד, בהיותו תחת ענן של כבוד ה', שאנחנו ארעיים בעולם, ויש לנו תפקיד ידוע וקדום שאותו עלינו למלא.

הסוכה - עיר מקלט

זוהי משמעותה של הגלות המתוקה שאנחנו 'מרחיקים נדוד' אליה ביציאתנו מביתנו הקבוע למגורים בצילו של ה'.

מהותה של גלות היא היציאה של האדם מסביבתו הקבועה,ומאורח החיים הקבוע שהתרגל אליו, לעבר מקום אחר שאינו מוכר לו, ועליו להסתגל לחיות שם את חייו מחדש.

לאחר שעברנו את ר"ה ויום הכיפורים והכרנו את הקב"ה מחדש, עמדנו בפני האמת שהתגלתה לנו, שהנה וכנראה "הרגנו" את נפשנו שלנו עצמנו בשגגה. בהריגה זו פספסנו את החיים, וכדינו של כל הורג נפש בשגגה עלינו לברוח ולחפש עיר מקלט, כדי לכפר על מעשינו. אנו זקוקים נואשות לבנות את חיינו מחדש במקום חדש.

הגלות אל הסוכה היא אותה עיר מקלט מכפרת, ואותו מקום חדש שאותו אנו רוצים לבנות. שם, מתחת לענני כבוד ה', בונה אדם את סוכת חייו מחדש, ונכנס לגור שם עם כל הגוף החומרי ותשוקותיו. בסופה של תקופת ההסתגלות המיוחדת הזו, הוא יחזור לביתו הקבוע עם תובנות חדשות לחיים חדשים. על גלותנו זו, אנו מבקשים בכניסתנו לסוכה, שתחשב לנו כאילו הרחקנו נדוד, ונמצא בתוך ענני הכבוד שנכנסנו אליהם את מקומנו האמיתי בעולם.

הישיבה בסוכה היא בעצם התחנה האחרונה במסע התשובה, שאליו השתוקק בעל התשובה להגיע, מתחילת חודש אלול, כשביקש בסליחותיו ללא הרף: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" . ביושבו בסוכה, זוכה הבעל תשובה לדעת ולהתחבר, אל ימי הקדם הנפלאים במחיצתו של ה', שאליהם כאמור השתוקק איוב ואמר: "מי יתנני כירחי קדם - כימי אלוק ישמרני" (איוב כ"ט).

אלו ימים אלוקיים, שבהם משתלטת מחדש הבהירות על חיינו, ואנו מתחברים אל מהותם האמיתית של החיים.

סוכות - זמן שמחתנו

מלבד המצווה לשמוח בכל חג ומועד, כנאמר בתורה: "ושמחת בחגך", קיימת שמחה מיוחדת בחג הסוכות. וכך כותב הרמב"ם: "אך על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהן, בחג הסוכות הייתה במקדש שמחה יתירה, שנאמר: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים... ומצווה להרבות בשמחה זו...".

מה משמעותה של תוספת שמחה זו?

אין זו אלא שמחת תשובתם של בעלי התשובה של ר"ה ויוה"כ, שזכו להגיע ל"מקומם" הטבעי והנכון בעולם, 

המקום שהוא "לפני ה".

אין זו רק שמחתו של מועד חג אסיף התבואה, אלא היא שמחה על ההכרה שהכתה בנו ביום הכיפורים, הכרה שדפקה על ליבנו, על חטא שחטאנו לפניך, מציאות שנהפכה ע"י התשובה שלנו למציאות של חיים - לפני ה'.

סוכות - חג ה'

נשים לב, שאת כל מועדי השנה, מצווה התורה לחגוג אותם לכבוד ה': "חג המצוות לה'..." "לכפר עליכם לפני ה' אלוקיכם" וכו'.. , אך את חג הסוכות מתארת התורה לא רק כחג סוכות שבעת ימים ל-ה', אלא היא קוראת לנו "תחוגו את חג ה' שבעת ימים" .

האומנם, חג הסוכות הוא חגו של ה'?

פשר הדבר מפליא ומלהיב. חג הסוכות הוא חג אהבת ה' המתחדשת עלינו, היהודים החדשים שהתחברו מחדש אל ה', והגיעו למקום חדש בתוך ענני הכבוד של הסוכה.

חג הסוכות הוא חג שבו אנו לא רק חוגגים לפני ה', אלא הוא חג ה' ממש, מפני שבחג זה, חגינו הוא בעצם חגו של ה', שהרי אנו מחוברים בזמן שמחתנו זה אל ה', ומעתה אנחנו ביחד ממש, אנו שבנו אליו, והוא מצידו יתברך שב אלינו, וכשאנו מחוברים אל ה' אין שמחה גדולה מזו לאלוקינו, והרי לנו, חג ה".

ידידים יקרים. הבה ונתפוס בחג האהבה הנפלא הזה של סוכות, כמה רגעי שקט קדושים בתוך הסוכה, שבהם ננסה "להרגיש" את הלב שלנו, מתמלא ברגשות אהבה ואמונה באלוקים, אלוקי ישראל שעוטף אותנו בענני כבודו. אם נזכה בחג, לכמה רגעים של אמונה ממלאת לב, שאין עוד מלבדו, ואנחנו מרגישים את "החיבור הקדוש" לאלוקים, שעמלנו להשיגו בתקופת התשובה, נתמלא כל כולנו בשמחה גדולה פורצת גבולות, שמחת לב שתותיר חותם של חתימה טובה לכל השנה הבאה עלינו לטובה.

שמחת תורה - לרקוד עם ה'

"תנועת התשובה" שלנו, שדיברנו עליה כה רבות, מתחילת חודש אלול, עבור דרך חגי תשרי, מגיעה לשיאה ביום השמיני של החג, שאנו חוגגים אותו יחד עם שמחת התורה.

מהותו של חג "שמיני עצרת" מדהימה ומרגשת ביותר. יום זה הוא השיא של המפגש החדש שלנו עם ה', בו אנו חוגגים ביחד עם ה', ללא שום סיוע חיצוני של מעשי מצוות כלשהן, שיעזרו לנו להרגיש מחוברים לה'. אנחנו נמצאים בשלב מדהים שבו גילינו אלוקים בליבנו, ואנחנו והוא שמחים ומאושרים.

על יום מיוחד זה אנו אומרים "זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו" – בו, באלוקינו, שמעתה אנו חבוקים יחד ויוצאים לשנה חדשה.

ביום זה, אנו מבטאים את חגיגתנו עם ה' בעצמו, ע"י ריקוד עם התורה. אין כמו החיבור מחדש אל התורה, כדי לבטא את החיבור החדש שלנו עם ה', שהרי "הקב"ה, אורייתא וישראל – חד הם", וכשאנו מחובקים עם התורה, זהו בעצם ריקוד וחיבוק כביכול עם ה'.

הלוואי וחיבוק מחבר זה ביום שמחת התורה, ישפיע על כל השנה הבאה, ואורם האוהב של חגי תשרי, ימשיך להאיר את כל ימינו באור ה', שיאיר מנשמתנו ואותנו לנצח!