המלכת הקב"ה – לחיות את המצוות
אפרים שיינין (סדר ב')
ביום השני של ראש השנה אנו קוראים בתורה את פרשת העקידה. בפרשת העקידה
אנו מזכירים לפני ה' את הניסיון העצום בו עמד אברהם אבינו ע"ה, ובכך אנו
מעוררים רחמי שמים.
ישנה הערה בעניין העקידה, מדוע נקראת עקידת יצחק על שמו של יצחק, ולא
על שם אברהם שלכאורה בשבילו היה הניסיון קשה יותר, וגם התורה מעמידה את ניסיון
העקידה כניסיון של אברהם, ומדוע נקראה ע"ש יצחק – "עקידת יצחק"?
מובא במדרש שיצחק אבינו אמר לאברהם אביו קודם העקידה כך: "אבא,
בחור אני, וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין, ואצערך, ושמא תיפסל השחיטה ולא
תעלה לך לקרבן, אלא כופתני יפה יפה". ציווי הקב"ה היה להעלותו לעולה, אך
יצחק חשב מעבר למצווה עצמה, הוא חשב על הדרך כיצד לעשות את המצווה בצורה המושלמת
והרצויה לפני המקום, וזו הסיבה שהעקידה נקראה על שמו.
בחיי היומיום, לפעמים אנו מבצעים את מצוות ה' בחוסר שימת לב, כמין
"מצוות אנשים מלומדה", ובכך אנו מוציאים את עיקר המשמעות מהמצוות.
בראש השנה צריך האדם לקבל על עצמו להתחזק בקיום המצוות – באיכותן,
בחשק ובהבנת הרעיון המסתתר מאחורי המצווה הפשוטה, ובכך נשים את עצמנו כעבדים
החפצים לעשות רצון מלכם, שהרי עבודה ראש השנה היא המלכת הקב"ה עלינו. בעשיית
המצוות בצורה חיה ועמוקה אנו מוכיחים שאין רצוננו אך ורק בקיום צוויו, אלא אף
בהבנת רצונו הטמון בכל המצוות.
כתיבה
וחתימה טובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה