עזרא רוזנצוייג
ראש השנה עבר בהתעלות עצומה בחברת בני הישיבה, התפילות בטעם, האוירה
השמחה שעושה חשק לעוד. תחושה שחבל שנגמר...
יום לאחריו, שגרה: קם קצת באיחור, רץ להתפלל משתלב מימין ככה במניין
שכבר התחיל, מסיים בזריזות, עולה על הקטנוע ולוקח שמאלה לעוד יום עבודה. עדיין
מנומנם למחצה, עוקף בספונטניות טור בלתי נגמר של רכבים העומדים בפקקי הבוקר, ולפתע...
כאילו משום מקום הופיע רכב סורר, שקוטע את חוט חלומותי. לאחר שהפציעה בי התובנה שתהיה
פה תאונה, עדיין אני מנסה בלימה של הרגע האחרון, אך ללא הצלחה... עוצם עיניים
בתחושה שמה שיקרה יקרה, ואז באה התנגשות חזיתית. מוצא אני את עצמי בתעופת בוקר
בלתי מתוכננת שלאחריה זחילת גחון על כביש לוהט...
עוד לפני שחשתי כאב כל שהוא, טסה במוחי המחשבה "זה ראש השנה וזה
שכרו??" הרי כל כך השקעתי, הגעתי לירושלים, התפללתי בישיבה, חשבתי שאני מבוטח
כמה ימים קדימה... זה מה שמגיע לי ביום הראשון של השנה?!
אני יושב מדוכדך על המדרכה, מחכה לגרר שיגיע לאסוף את קטנועי המת,
וכשמגיע הגרר יורד ממנו טיפוס גרר סטנדרטי, ראסטות גופיה ידיים שחורות... מסתכל על
הקטנוע, מסתכל עלי וחוזר חלילה, ואז הוא אומר לי: בואנ'ה אחי אתה היית על הקטנוע? את'לארציני,
אם להסתכל על הקטנוע שלך היית אמור להיות מפוזר פה ברדיוס של כמה עשרות מטרים!!
ועדיין לא קלטתי.
אחרי הצהריים אני פונה בכוחות עצמי לבית החולים, אחרי הכל עברתי תאונה
צריך לבדוק אם לא קרה כלום באמת או שזה רק נראה. עשיתי צילומים הכל בסדר ב"ה.
ואז זה היכה בי, יצאתי בחיים שלם ובריא (חוץ מכמה שיפשופים כמובן) מתאונה שאחרים,
לא עלינו, קיפחו בה את חייהם!! כלומר ה' רצה לנער אותי, להעיר. להזכיר לי שהחיים
שלי, הבריאות שלי הפרנסה וכו', כלום לא מובן מאליו!! נכון שהתפללתי, נכון שהמלכתי
עלי את הקב"ה, אבל מה זה אומר לגביי? איך זה משפיע עלי ביום יום, מה עם איזו
קבלה לעתיד, חרטה על מעשים מהעבר? מהעניין הזה איך לומר, קצת שכחתי... וה' בחסדיו
עשה זאת בעדינות, בליטוף של אב לבנו עם כל החיבוק והאהבה הזכיר לי שאני בנו ואכפת
לו ממני, וכי הוא רוצה אותי חי ובכל זאת קרוב אליו.
עכשיו אני מרגיש שאני יכול להיכנס ליום כיפור. עכשיו אני יודע שגם אם
לא אהיה ביום כיפור בישיבה, יום הכיפור שלי יהיה קרוב יותר, חזק יותר.
שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה
לכולנו ולכל עם ישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה