בית האלוקים בשילה
הקשר בין הפטרת יום א' דר"ה לעיצומו של יום, מבואר בגמ' (ברכות כט.): "דאמר מר, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה" & ההפטרה מספרת על הרקע ללידת שמואל, והיא מאפשרת לנו הצצה חלקית בלבד לנעשה במשכן שילה & הפרקים שלאחר מכן מפורטים יותר, ומוסיפים עוד נדבך על המעשים הנעשים במשכן שילה, ועל הסיבה שהביאה לחורבנו.
יהושע לביא
חנה
עולה עם בעלה לשילה, היא מבקשת להתפלל שם לפני הקב"ה על צרתה, יחד עימה עולה
גם צרתה (במובן השני של המילה), אך עלי חושד בה שהיא שיכורה. האמנם נדיר היה למצוא
מתפללים בשילה? הפרק הבא (ב' פסוקים כז-ל) נותן תשובה חיובית: "לָמָּה
תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן וַתְּכַבֵּד אֶת
בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי".
התגשמות
נבואת ה' הראשונה אל שמואל, מיהרה לבוא. פלשתים נלחמו עם בני ישראל באפק (אזור ראש
העין של ימינו), בקרב הראשון נפלו 4,000 איש, בני ישראל מיהרו לשלוח אל שילה
ולהביא משם את ארון ברית ה', אבל גם הוא לא הועיל, הגזירה הייתה נחרצת, הארון נפל
בשבי, נדד בין ערי פלשתים שבדרום שפלת החוף, עד שחזר לידיהם של תושבי בית שמש.
בנקודה
זו מצפים היינו לקרוא שבני ישראל השיבו את הארון אל משכן שילה, אך לא כך. הפסוק
(פרק ז א-ב) מתאר את העברת הארון אל קרית יערים ושהייתו שם במשך 20 שנה, עד שבא
דוד (שמואל ב פרק ו) והעלהו לירושלים. לכאורה תמיהה גדולה.
סופו
של משכן שילה לא מתואר בספר שמואל, אך דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום
אחר. בשני מקומות מסופר מה היה סופו, האחד בתהלים (עח ס): "וַיִּטֹּשׁ
מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם". השני בירמיהו (ז ג-ט): "לְכוּ
נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם
בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי
יִשְׂרָאֵל... וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו... כַּאֲשֶׁר
עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ. וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי".
בין
משכן שילה לבית המקדש בירושלים, נדד המשכן בין נוב (שנחרבה עם הריגת כהניה בידי
שאול) לגבעון ס"ה 52 שנה.
* * *
היכן
נמצאת שילה, ומה ענינו של משכן שילה?
 |
| כיפת השכינה |
כשנכנסו
בנ"י לארץ, שהה המשכן 14 שנה בגלגל, היו אלה שנות הכיבוש והחלוקה. אח"כ
עבר המשכן לשילה ושהה בה 369 שנה. היה זה משכן שונה באופיו מהמשכן שבמדבר, כך למשל
בנוי היה מאבנים, ורק גגו הורכב מאותן יריעות שעשה משה רבנו.
מדוע
נבחרה שילה מכל ערי הארץ?
מקום
המקדש הובטח לשבט בנימין, כבר בברכתו של משה רבינו (דברים לג יב): "לְבִנְיָמִן
אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין
כְּתֵפָיו שָׁכֵן". כל המקומות בהם שהו המשכן וביהמ"ק נמצאים בנחלת
שבט זה. למעשה נמצאת שילה בנחלת שבט אפרים, אך חז"ל קבעו ששילה הייתה עיר
מבדלת, כלומר עיר של בנימין בתוך נחלת בני אפרים (עיין במלבי"ם יהושע טז ו).
בני
ישראל נכנסו לארץ מיריחו מערבה (לעי, בית אל גבעון וערי השפלה), לפני כן הם עלו
דרך נחל תרצה להרי גריזים ועיבל, כדי לקיים את מעמד הברכה והקללה. השבטים הראשונים
שכבש את נחלתם והתיישבו בה הם בני יוסף - אפרים ומנשה. המקום הצפוני ביותר של
בנימין, הקרוב אל בני יוסף הוא שילה.
אשר
על כן, אל שילה קיבץ יהושע את בני ישראל כדי לחלק את נחלותיהם (שם יח א).
לימים
נחרבה שילה וננטשה, המשכן נדד דרומה והמקדש נבנה בדרום נחלת בנימין הסמוכה לנחל
יהודה, בירושלים.
שנים
רבות נשמר זכרון משכן שילה בתודעת העם. כאלף שנה ויותר אחרי חורבנו, מצינו תנא שאומר
יומא לט:) "אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד:
פעם אחת הלכתי לשילה, והרחתי ריח קטורת מבין כותליה". עברו יותר מאלף
שנה, וביקר במקום ר' אשתורי הפרחי (נפטר לפני כשבע מאות שנה). אגב, בהקשר לשכם,
הוא מציין (כפתור ופרח פרק יא) שקדושת מקום מזבח לא פוקעת עם חורבנו.
מקומה
של שילה מבואר בכתובים בדיוק רב (שופטים כא יט). שם המקום נשמר בפי התושבים,
והערביים כינוהו "סיילון", כיום בין עפרה לתפוח על כביש 60.
* * *
החפירות
שנערכו בתל (החל מלפני כשמונים שנה, והם מתמשכות עד עצם היום הזה), גילו ממצאים
מענינים.
בצפון
התל, באזור נמוך מעט ["בין כתיפיו שכן"], נמצא שטח חצוב ומפולס למישור
בסלע, שמידותיו קרובות למידות המשכן. סביבו חומות העיר והשער מאותה תקופה (עלי
הכהן מת בהיותו יושב בשער העיר), מחסנים רבים שסימני שריפה וחורבן ניכרים בהם
ועוד.
 |
| מקום המשכן |
הממצא
המפתיע ביותר (למעשה הוא צפוי ביותר), הוא ממצא כפול.
חז"ל
(משנה מגילה א יא) קבעו: "אין בין שילה לירושלם אלא שבשילה אוכלים קדשים
קלים ומעשר שני בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה".
בתחתית
העמק, למרגלות תל שילה, נמצאו שרידי חומה נמוכה שהתוואי שלה הוא הנקודות מהן נשקף
מקום המשכן אותו הזכרנו לעיל. האמנם נבנתה חומה זו לסמן את תחום אכילת קדשים?!
הממצא
השני קשור אף הוא לאותו ענין. בשר הקדשים בושל בסירי חרס, משעבר זמן האכילה, הפך
הבשר לנותר, ודינו של הסיר להישבר (כלי חרס אין להם טהרה אלא בשבירה).
ככל
שאנו מתקרבים לאזור התל, מוצאים אנו יותר שברי חרס מתקופת המשכן, אך משעה שאנו
עולים אל ראשי ההרים, נעלמים לפתע השברים, והקרקע חשופה מהם לחלוטין.
* * *
ועוד
שני דברים: האחד הוא שרידי מסגד שכפי הנראה עומד על יסודותיו של בית כנסת עתיק
ממנו, מבנה זה מתואר ע"י ר' אשתורי הפרחי בשם "קובת א- סכינה"
כלומר "כיפת השכינה". מה שמלמד אולי על ישוב יהודי שביקש להתבשם ממשכן
שילה, עוד בתקופה הביזנטית (כארבע מאות שנים אחרי חורבן בית שני). השני הוא בית
הכנסת של הישוב שילה של ימינו.
 |
| שער העיר |
זהו
בית כנסת שבנוי במתכונת המשכן. קירותיו דומים לעמודי המשכן ובמספרם, תחתיהם אדני
בטון, וגגו עשוי דמוי יריעות.
ארון
הקודש, הבימה, ואפילו כיור המים מזכירים בצורתם את מבנה המשכן, ומזבח העולה מיוצג
ע"י גרם המדרגות החיצוני המוליך אל עזרת הנשים.
* * *
ראש
השנה, מאופיין בקול השופר, אך גם בתפילה שקטה.
מקצת
מדיני תפילה, ובכלל זה הנעת השפתים, נלמדים מתפילת חנה בשילה (רמב"ם הלכות
תפילה פרק ה הלכה ט).
יהי
רצון שיתקבלו תפילתנו כתפילתה של חנה בשילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה