מבט

בני דרך ה' סיימו את זמן חורף באווירה של תורה בסיום מסכת ברכות

אלחנן קנוף

השבוע נתקלתי בסיפור שמאוד התרשמתי ממנו ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור ובמסר שאני רואה בו.

ישכר, היה יהודי פיקח עד מאוד. אבל כבר אמר שלמה המלך: לא לחכמים לחם. צריך גם מזל.

וישכר בזבז זמנו בניסיונות כושלים וחוזרים כדי לנסות לעשות כסף.

והנה שמע כי בעיירה הסמוכה, יוכלו להשתתף ולרכוש את כרטיסי ההגרלה של הפיס המקומי.

הוא אסף וקיבץ את כל חסכונותיו. קנה כרטיס והמתין לבאות.

הימים הבאים עברו עליו בחרדה מסוימת. היה דרוך כולו לחדשות הסוערות : מי זכה בהגרלה.

לבסוף הגיעו התוצאות. בראש הטבלה נרשמו שתים עשרה ספרות. ישכר בדק אחת לאחת – ושאגה פרצה מפיו: אני הזוכה המאושר!!

הוא הגיע לביתו ומיד ארז מיטלטליו. שכר בית מרשים הטובל בגני ירק. החל לשלוח ידו במסחר. וגם פתח את ביתו לעניים ולוועדות הצדקה השונות.

בעיקר ישכר השקיע בחינוך הילדים. ואמנם ילדיו חונכו היטב. וגדלו בעולם של תורה.

ובכל שנה, בתאריך הנקוב של יום ההגרלה, היה אוסף את ידידיו ומוקיריו והיה עורך סעודת הודיה לפאר שמו של הבורא יתברך וחסדיו המגולים, אשר השפיע לו כל כך הרבה טוב.

שנים חלפו. עשור ועוד עשור. נינים מתרפקים על ברכיו.

והנה התהפך עליו מזלו. ההפסדים הלכו ותפחו. לבסוף היה צריך לפנות את ביתו, להפרד מכל משרתיו, ולשוב עם צרורו על שכמו לבקתה עלובה.

הימים חלפו, והנה הגיע התאריך המיועד. אותו תאריך קבוע בלוח השנה של ישכר, אשר בו היה עורך את סעודת ההודיה הפרטית שלו.

כל מכריו התלחשו, איך יתמודד ישכר מול תאריך כאוב כזה?!

וראה זה לפלא. ישכר לא רק שלא נשבר, אלא הזמין את כולם לסעודת ההודיה הקבועה שהוא עורך.

והסעודה, כמה יפה ומפוארת. מלאת מטעמים. מאיפה היה לו כסף? מי יודע מה מישכן בעבורה...

שאלו כולם: אבל הסעודה השמחה הזו, על מה ולמה? הרי כבר לא נותר מהעושר השמור ההוא. והגעת לאותו מצב של עוני ומחסור שלפני הזכייה הגדולה. על מה אתה שמח ביום כזה?

התבונן בהם ישכר מופתע.

שאלתכם זו ששאלתם אותי, אינה מובנת לי כלל. אוצרותיי אבדו ואינם. אבל השמחה על העושר שהיה מנת חלקי, לא תפוג לעולם.

שמחה? התפלאו כולם.

כן! הוא התבונן בבנו ושאל בקול קשה: האם לא הבאתי לכאן את המלמד הכי טוב בכסף הרב שהיה לי? זה שהיום אתה ראש ישיבה, בזכות מה? התבונן בבנו השני ושאל אף אותו: האם ילדותך דומה לילדותי, בה הייתי בור ועם הארץ, כפשוטו. לא יודע א' ב'. כי לאבי לא היה ממון כדי לשלם למלמד?

ואתה, איך זכית להיות דיין בבית הדין, אם לא ששיננת עם הרב את כל השיעורים הפרטיים?

רבותי! אמנם אין בידי מן הממון מאומה. אבל מאושר אני על הזכייה הזו. נשארו לי מאז נכסים שלא יסולאו בפז. בני ובנותיי וכל דורי, בני תורה הם! האם לא אעשה על כך סעודת הודיה??

העם היהודי עבר תלאות אינספור. פרעה הוחלף באנטיוכוס, ובאחשוורוש, ובהיטלר ימ"ש ובסטאלין, ואיראן וחמאס... ועדין לא נושענו.

אבל שמחת הפסח נשארת שלמה. על מה היא באה?

על היקר מכל. על כך שנהיינו לעם. על כך שקיבלנו תורה. ועל כך שלמרות הכול, למדנו לשרוד, לא ליפול ,, להתעקש להמשיך, ובעיקר לנצח. כי תורתנו היא הנצח.

בהפטרת השבוע נאמר" ומי כמוני יקרא, משומי עם עולם ואותיות".

אכן, לנו היהודים יש להם כינוי חגיגי ומרגש "עם עולם ואותיות". יציאת מצרים הייתה מכוונת למטרה הזו של קבלת התורה. ועד היום זו סיבה הכי ערכית כדי לשמוח.

עכשיו אנחנו יוצאים לבין הזמנים אחרי זמן חורף פורה במיוחד שהספקנו בו הרבה דפי גמרא ושמענו הרבה על יהדות, השקפה ואמונה, כלים שיעזרו לנו לחיים ולחג המתקרב, אז חברים, בואו נשמח עם המתנות שקיבלנו ושננצל אותם כמה שיותר.

והלוואי ונזכה לקבלת התורה בשלמות, בחג החירות ויבנה לנו בית הבחירה , וימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאותיו.

שבת שלום ופסח כשר ושמח.