לבקש מהמלך
הלל עזרא
בחודש דצמבר 1938 לאחר אירועי ליל הבדולח בגרמניה ואוסטריה, ולאחר
שהיה ברור לעולם על כוונותיה האמיתיות של גרמניה הנאצית. החליטה משלת בריטניה
בראשותו של נוויל צ'מברליין ובהוראתו של המלך ג'ורג' השישי לצאת במבצע אשר נקרא
לימים ה"קינדר טרנספורט". מדובר היה התכנית שהתפרשה על פני שנה שלימה
כאשר כל אזרחי הממלכה המאוחדת נרתמו למשימה. התכנית הייתה לתת אשרות כניסה למספר
עצום של ילדים אשר חיו באותה העת בשטחי הרייך ולשכנם בביתם של המקומיים הבריטים.
מובן שגם בקהילה היהודית האורתודוקסית נערכו לקבלת אלפי הילדים שומרי
המצוות שהתעתדו להגיע במסגרת משלוחי הילדים, וכל משפחה התעתדה לארח מספר נפשות.
בשכונת סטמפורד היל התגוררה משפחה אמידה אשר ליבה הרחב הכיל עוד ועוד ילדים שבורים
אשר נותקו מהוריהם בדמעות והייתה להם לבית חם. אם המשפחה הייתה יושבת שעות על גבי
שעות עם ילד אשר לא נרדם בלילה מרוב געגועים לאימו שנשארה הרחק בגרמניה ודיברה על
ליבו עד שנרגע. אבי המשפחה היה כאב דואג לילדים, ובמסירות ורגישות טיפל בהם ודאג
לחינוכם. ככלל, אפשר לומר, שילד אשר זכה להגיע לידיהם של נדיבי הלב האלו, ידע שהוא
בידיים טובות.
בלילה חורפי בשלהי ינואר הגיעו לבית המשפחה, מפוחדים ורועדים מקור,
שני ילדים יהודים אשר הגיעו היישר מהרכבת שהובילה אותם מגרמניה לבריטניה ברגע
האחרון. לאחד הילדים קראו טוביה, לשני מוישי. הם לא היו קרובי משפחה, אך הם היו
חברים טובים והגיעו מאותה שכונה ולמדו באותו ה"חדר". כמו שאר הילדים
שהגיעו מגרמניה, הם השאירו מאחוריהם משפחה חרדה ודואגת וגעגועם למשפחתם היו ללא
נשוא. טוביה היה ילד שקט ומופנם, ואילו חברו מוישי היה תוסס ופעלתן יותר, דבר אשר
עזר לו להשתלב בחברה מהר מאד ולשכוח, ולו לזמן קצר, את דאגותיו האישיות.
***
מלך בריטניה, שדאגתו לנתיניו הייתה מהמפורסמות, נהג בשנות המלחמה
לערוך ביקורים רשמיים ברחבי הממלכה. גם שכונת היהודים לא נעדרה מרשימת השכונות אשר
זכו לביקורו של המלך. ויום אחד קיבלו במשרדי הקהילה הודעה ממלכתית אשר בישרה על
ביקורו של המלך אשר התעתד להיערך לאחר כחודש. ההתרגשות בקרב הקהילה הייתה, כמובן,
גדולה מאד, ובכל רבדי האוכלוסייה התכוננו לבואו של המלך. הרחובות צוחצחו וקושטו
בדגלי המלוכה, נאום מרשים מפיו של ראש הקהילה הוכן מבעוד מועד וילדי הבית ספר גם
הם התכוננו לשיר במקהלה לכבוד האירוע הממלכתי. ביום המיוחל נעמדו כל הקהל בדריכות
לאורכו של הרחוב הראשי וציפו לכניסתה של התהלוכה המלכותית.
בשעה היעודה, בדייקנות בריטית אופיינית, החלה לזרום תהלוכת החצוצרנים
במדי המשמר המסורתיים המבשרת את בואו של המלך. לאחריהם הגיעו חיילי המשמר חמושים
ברובים ארוכי קנה ונעולים במגפי עור מצוחצחות אשר ליוו את כרכרתו ההדורה של המלך.
ג'ורג' השישי ישב בתוך הכרכרה כאשר לצדו יושבת ביתו הקטנה, לימים המלכה אליזבת'
השנייה, ונופף בחום להמון אשר הריע לו ממושכות. כרכרת המלך הגיעה לכיכר המרכזית,
ערכה סיבוב טווסי סביבה ונעצרה לקול יללות הסיום של החלילנים.
בהתפזר ענני האבק תחת פרסות הסוסים, ניתנה האות ומקהלת הילדים החלה
לשיר ברגש את ההמנון הבריטי הלאומי "אלו-הים נצור את המלך". גם טוביה
ומוישי עמדו ושרו יחד עם המקהלה. המלך, מרוגש כולו, נעמד על רגליו וירד מהכרכרה
בעודו נעמד מול מקהלת הילדים שהמשיכה לשיר ביתר שאת. בסיום ההמנון קדו הילדים
לעברו של המלך כאשר הוא משיב להם בנפנוף. באותו רגע קרה דבר בלתי צפוי. טוביה חשב
שעיניו מתעתעות בו. אחד הילדים קפץ מהבמה, פרץ את טבעת הביטחון שהקיפה את המלך
ונפל רגליו. המלך סימן לשומרים להניח לילד הנרגש והכניסו לכרכרה. היה זה מוישי.
מוישי לא בזבז אף רגע, לאחר ברכות הנימוס המקובלים הביע את בקשתו הכנה לראות את
הוריו אשר לא פגש אותם כבר ארבע שנים וליבו יוצא מגעגועים אליהם. המלך הנהן בכובד
ראש לאות כי ייקח את הדברים לתשומת ליבו ונפרד ממוישי בחיוך.
לאחר כחודש נקרא מוישי למשרדי הקהילה. המזכיר קיבל את פניו במבוכה
והורה לו לכיוון החדר הפנימי. מוישי לרגע חשב שהוא הוזה בהקיץ, אך זעקת האושר של
אמו והחיבוק החם בו הסתער עליו אביו הבהיר לו שאכן החלום הפך למציאות והוא זכה
להתאחד עם הוריו.
"אני", מסיים גאב"ד העדה החרדית הרב טוביה וויס
שליט"א את סיפורו בדמעות, "לא זכיתי לפגוש את הורי שוב לעולם! משפחתי
נספתה במלחמה ואיתם זכרונות הילדות היפים והתקוות והחלומות. אני לא זכיתי לקבל
יותר ברכה מאבי! אני לא זכיתי יותר לחיבוקה החם של אימי! אני לא ניצלתי את
ההזדמנות לבקש מהמלך!!!
גמר
חתימה טובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה