ראש הישיבה שליט"א - ראש השנה תשע"ג

תשובה – הכרות חדשה עם ה'! (חלק ג')

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

מאמר זה הינו החלק השלישי והמסיים של מאמר מקיף העוסק במצוות התשובה. לתועלתם של אלו שלא הגיעו לידיהם חלקיו הראשונים של מאמר יסודי זה, נביא להלן סיכום תמציתי של המאמרים שפורסמו בבמה נכבדה זו בשבועיים האחרונים.

בחלקו הראשון של מאמר התשובה, שאלנו מדוע מתוארת מצוות התשובה בתורה כדבר "קרוב אליך מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" כשאנו יודעים שהדבר קשה מאוד לביצוע? דייקנו מנוסח התפילה "החזירנו בתשובה" שעניין התשובה הוא חזרה למצב תקין שבו היינו בעבר. למדנו מלשון הרמב"ם שהבסיס לתשובה הינו זיכרון הבורא, והסקנו על פי דברי רש"י שתחילת מעשה התשובה היא הכרות חדשה עם אלוקים.

בחלקו השני של המאמר, ביררנו בהרחבה את יסודות מערכת היחסים השכלית והרגשית שלנו עם בורא עולם, והגענו למסקנה שהדרך היחידה המאפשרת לנו ליצור איתו קשר היא על ידי חיבור רגשי של הלב אל אותם ערכים רוחניים שאנחנו מאמינים בהם בשכלנו.

מסקנתנו הייתה, שדרכו של בעל התשובה מתחילה עם ניצוץ קדוש בתוך הלב, ניצוץ חזק, שמדליק הכרה רגשית מחודשת שלנו עם אלוקים. בימי תשובה אלו, המסוגלים להרגשות של קירבת אלוקים, עלינו לחפש ולהבעיר בליבנו ניצוצות קודש, "שידליקו" אותנו רוחנית לקראת השנה החדשה.

היכן עלינו לחפש את הניצוץ ואיפה הוא נמצא – על כך בהמשך המאמר שלפניכם.

א. ברור הדבר, שמערכת יחסים בין שני צדדים המבוססת על פחדים ומחויבויות, אינה מבטאת שום קשר רגשי עמוק, ובטוח שאין ביחסים אלו שום אהבה וחיבור אמיתי.

אם אנו רוצים לזכות לעבוד את האלוקים בכל ליבנו, כפי שדורשת התורה, ואף להגיע למצוות אהבת ה', עלינו לפתח מערכת יחסים רגשית עם אלוקינו. רק אם נרגיש ממש את האלוקים קרוב אלינו, ונרגיש חיבור רגשי אל המצוות שאנו מקיימים, נדע שעבודת ה' שלנו יציבה ומושלמת.

כדי להגיע להרגשות אמוניות שימלאו את הלב ויחזיקו מעמד, עלינו קודם כל לדעת, שהאלוקים אותו אנו מבקשים להרגיש נמצא ממש בתוכנו, וממילא החיפושים והביקוש שלנו צריכים להיערך בתוך ליבנו.

ב. כך הם פני הדברים.

ידוע לכולנו שהאדם מורכב משני חלקים מרכזיים - גוף ונשמה. את הגוף שלנו, אנחנו מכירים היטב ומרגישים אותו בכל רגע של חיים, אך מהי בדיוק הנשמה, ממה היא מורכבת, כיצד ניתן לזהות אותה, ומהם הדרכים שאפשר להתחבר דרכם לאותה נשמה, שהכניס האלוקים בגופנו כפי שנאמר בבריאת האדם (בראשית ב, ז) "ויפח באפיו נשמת חיים"?

מדברי רבותינו ז"ל אנו לומדים שהנשמה היא מציאות רוחנית אלוקית, חלק אלו-ה ממעל, שרק היא מאפשרת את חייו של גופנו. הסיבה שהיא נמצאת בתוך גופנו היא כדי לתת לאדם החומרי יכולת להתחבר עם האלוקים, וגם לקבל דרך נשמה זו שפע ואור אלוקי שמושפע מלמעלה על האדם. רק דרך החלק הנשמתי הזה, הוא מסוגל "לקלוט" ולהרגיש את האור האלוקי השופע אליו.

משמעות הדבר שבכל אחד מאיתנו, בתוך תוכו, נמצא וחבוי חלק אלוקי. כשנפנים זאת באמת, זה אמור למלא אותנו יראה וכבוד כלפי עצמנו, בהיותינו נושאי חלק מאלוקי העולם בכל רגע של חיינו. אמור מעתה: "יש בי נשמה - יש בי אלוקות".

ברמה העקרונית הייתה הנשמה צריכה "להאיר" אותנו בהרגשות רוחניות כל הזמן, אלא שבגלל "יסוד הבחירה" שגזרה החכמה העליונה, לאפשר לאדם בחירה בין טוב לרע, כוסתה הנשמה האלוקית שבנו בגוף גשמי וחומרי, המכסה אותה ולא מאפשר לה "להאיר" אותנו כפי אורה האלוקי הגדול והארתה השמימית. תפקידן של התורה והמצוות שניתנו לנו - הוא שעל ידי קיומן נוכל לעדן את הגוף, ולאפשר לנשמה להאיר את חיינו הגשמיים, ולגרום לנו להרגיש רוחניים וקרובים לה'.

ג. בואו נעקוב אחרי רגעיה הראשונים של הנשמה בגופנו, ועל מסלול ירידתה לעולם. לשם כך עלינו ללמוד בשימת לב את דברי הגמרא הבאים (נדה ל' ע"ב):

"דרש רבי שמלאי: הוולד במעי אימו נר דלוק לו על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו... ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר: "מי יתנני כירחי קדם כימי א-לוה ישמרני" (איוב כט)... ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה... ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו, תהיה צדיק ואל תהיה רשע... והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא. אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני נוטלה ממך".

עלינו להבין מספר דברים: מהו עניינו של הנר הדלוק על ראשו של העובר? מדוע מלמדים את העובר את כל התורה, אם בסופו של תהליך משכיחים ממנו את הכל? מהי פישרה של השבועה שמשביעים את העובר, ומהו עניינה של הידיעה שמודיעים לו שהקב"ה טהור ושניתנה בו נשמה, שגם היא טהורה?

ד. אנו מגלים בדברי חז"ל עלומים אלו, סודות נפלאים.

לכל אחד מאיתנו, לפני לידתו, נועד תפקיד מאוד ייחודי ואישי בעולם, שאותו עליו למלא. בהיותנו ברחם אימנו, מספרים לנו על התפקיד הזה, ומגלים לנו גם את אופן ביצועו הנכון, ע"י הארה של נר רוחני, שמאיר את משעולי החיים שלנו בעולם מתחילתם ועד סופם.

כמו כן הראו לנו שם, את תפקידנו כשהוא כתוב בתורה, ולימדו אותנו בכל זמן התהוותנו הראשונית, שרק בהיצמדות לדברי התורה נוכל למצוא את יעודנו ולמלא אותו באופן מושלם.

אלו ימים נהדרים. איזה תענוג מושלם. הכל ברור לנו, הכל מאיר! אנו מרגישים מחוברים לגמרי למקומנו הטבעי בחיקו של האלוקים האין סופי. הכל ברור וודאי, אין ספקות, רק אושר צרוף כל הזמן.

כיון שתפקידנו בעולם הזה – עולם המעשה, לבחור בטוב ולזנוח את הרע, השכיחו מאיתנו את הידיעות החשובות ביותר שלמדנו, כדי שנוכל לבחור בטוב מתוך בחירה חופשית.

אך כל ההשכחה הכפויה הזו, נעשתה רק בזיכרוננו המודע, שמשפיע באופן ישיר על מעשינו. אך  בתת המודע  שלנו, שמשם פועלת הנשמה שלנו שהיא החלק האלוקי הטמון בנו, נשארו מוטבעות וצרובות הידיעות שאותן לימדו אותנו בזמן התהוותנו הראשונה. ידיעות עמוקות אלו, הצרובות בנשמה האלוקית שבנו במשך כל חיינו, מנחות את היהודי באופן כמעט בלתי רצוני, לחפש את קרבת האלוקים, למלא את התפקיד שיועד לו, ובכך לאפשר לנשמה, שהיא החלק האלוקי שקיים בנו, להאיר לגוף את דרכו.

משמעותה של השבועה הנוראה שמשביעים כל עובר, היא ההתחייבות שבכל ימי חייו לא ימצא מרגוע אמיתי לנשמתו הטהורה, אלא בקרבתו של האלוקים הטהור. שבועה זו שנשבענו, עומדת ביסוד הניצוץ היהודי שפועם בכל אחד מאיתנו, ומבעיר בנו את הדרישה לטוב ואת חוסר השקט ושביעות הרצון מכל דבר הרחוק מרצון האלוקים.

ה. נאמר מעתה, שהבקשה שלנו מאלוקים "חדש ימינו כקדם", מכוונת היא לאותם ימים קדמוניים, ימי קרבת אלוקים ובהירות גדולה בתפקידנו בעולם, המתוארים בדברי חז"ל שזה עתה פירשנו, שאליה מתגעגע גם איוב במאמרו הנ"ל ואומר "מי יתנני ירחי קדם".

ו. משמעותם של החיים בחטא, היא ההתנתקות שלנו מעצמנו, מנשמתנו, ומהאלוקים הנמצא בתוכנו. העבירות משכיחות מאיתנו את קולה של הנשמה, שבתוכה טמונים כל סודות חיינו שהושתתו על יסודות התורה שנצרבו בנשמותינו, ולמרות ששכחנו אותם, הם קיימים בתוכנו כל הזמן ומבקשים שנפענח אותם ונלך לאורם.

כשאנו חוזרים בתשובה, משמעות הדבר שאנו אכן חוזרים אל עצמנו ואל אותן ההבנות היסודיות שכבר ידענו אותן ברגעי ההוויה הראשונים שלנו.

ז. מסע התשובה של האדם אל תוך עצמו, חייב לעבור דרך חוויה חדשה ומרגשת, חוויה מתקנת, של פגישה אמיתית עם האלוקים, שאותו כבר הכיר מאז ומעולם, ובצוק העתים הוא נשכח לפעמים.

רק אם נצליח לעבור חוויה רגשית מתקנת, שבה לא רק נדע בשכל שיש אלוקים אלא נרגיש את האלוקים בתוך הלב שלנו חזק, נדע שהתחלנו לחזור בתשובה.

ח. חז"ל הדריכו אותנו שתוכן עבודתנו הרוחנית בראש השנה הוא "אמרו לפני מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם".

בואו נחשוב לרגע, באיזו צורה אנו "ממליכים" את הקב"ה בראש השנה, והרי אנו מכירים במלכותו מאז ומעולם, ומהי ההמלכה המחודשת שאנו ממליכים אותו בכל שנה מחדש?

מוכרחים אנו להבין, שההמלכה המתבקשת היא המלכה רגשית מתחדשת, שבה אנו צריכים למלא מחדש את הלב ב"מלכות ה' ", ולהכניס את כל מה שאנו יודעים בראש, אל תוככי הלב ולהתרגש מחדש מול הדר כבוד מלכנו – מלך עולם.

ט. אכן, לעשות תשובה מושלמת, תשובה הכוללת את כל חלקי התשובה שמשנה את האדם לגמרי, זו עבודה לא פשוטה בכלל, אך כשהתורה מתארת את מצוות התשובה כדבר קרוב מאוד, כוונתה לאפשרות שלנו להתחיל במסע התשובה, שהיא כאמור, ההכרה החדשה והמפגש הרגשי המחודש עם האלוקים. אם רק נכוון את מאמצינו בכיוון הנכון בחיפוש אחר האלוקים, נמצא אותו במקום הכי קרוב אלינו - בתוך הלב!

י. "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה...", "אמש היה זה שנוי לפני המקום, משוקץ מרוחק ומתועב, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד... והיום הוא מודבק בשכינה" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז)

השומעים אנו היטב?

לחזור בתשובה הוא לפתח מערכת ידידות חדשה עם האלוקים, ידידות של אהבה, קירבה, דבקות ושמחה.

רק אם נרגיש בליבנו ידידות חדשה עם אלוקינו, נדע שמסע התשובה שלנו החל באמת, ולידידיו הקרובים ודאי יתן האלוקים שנה טובה ומושלמת, שנת ידידות!