ראש הישיבה שליט"א - יום כיפור תשע"ג

תשובה – הכרות חדשה עם ה'! (חלק ד)

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

א. תשובה הדדית

לאחר שאומרת לנו התורה בפרשת התשובה: "ושבת עד ה' אלוקיך" (דברים ל, ב), מוסיפה התורה ואומרת "ושב ה' אלוקיך את שבותך".

לומדים אנו מכך דבר מדהים: לאחר שאנו מתאמצים לחדש את השיבה הרגשית שלנו אל ה' בתוך הלב, אנו מוצאים בתוך הלב פנימה שגם הקב"ה מגיע למולנו, עוזר לנו להתקרב יותר, ושב אלינו - אל אותו מפגש נכסף, שבו הוא מאפשר לנו להרגיש אותו. רק אם נרגיש בליבנו נקודת חיבור דרמטית עם בורא עולם, נדע שתשובתנו התקבלה והרי היא תשובה שלימה.

תפילתנו בימים אלו: "רבש"ע, החזירנו בתשובה שלימה לפניך", שאכן נדע תשובתנו הרגשית נפגשה איתך רבש"ע, והרי היא ל פ נ י ך!!!

ב.  טהרת יום הכיפורים

יומה הגדול של "תנועת התשובה" הוא יום הכיפורים.

ביום זה, אנו חוגגים את תשובתנו אל ה', ומתייחדים איתו במקסימום האפשרויות שאנו - עם גופנו החומרי - מסוגלים להתייחד ולהרגיש אותו.

על יום זה הבטיחה לנו התורה - "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תיטהרו". עיון בפסוק, מלמד אותנו על טהרה כפולה והדדית, שמתבצעת משני כיווני התשובה: האחת - היא המעשה המטהר מצידו של הקב"ה, והטהרה השנייה היא - מעשה הטהרה הנעשה מצידינו: צידם של בעלי התשובה.

הבה נתבונן ובעיקר נרגיש: מהי בעצם הטהרה המדוברת, המתרחשת ביום הכיפורים?

גילו לנו חז"ל, שביום הכיפורים, יורדת מהשמים "הארה" מופלאה של כפרה, המסייעת לתשובתנו להתקבל, ובלשונם של חז"ל היא נקראת  – "עיצומו של יום מכפר". הבה נבין, מהי בעצם השפעתו של "עיצומו של יום"?

ג. מזונה של נשמה

כאמור לעיל, נשמתנו שהיא החלק האלוקי הטמון בנו, מבקשת "להאיר" דרך גופנו הגשמי. היא מתקשה לעשות זאת בכל ימות החולין, שבהם אנו עסוקים מאוד וטרודים, קולה של הנשמה נבלע בתוך שאר הקולות הרעשניים של עומסי החיים.

גם מעשינו הרעים במשך השנה תרמו לא מעט להנמכת קולה של נשמתנו, ולהרגשות של ריחוק וניתוק.

זאת עלינו לדעת: בדיוק כמו שגופנו צורך טיפול נאות ומזון ראוי כדי שנחיה בצורה תקינה, כך בדיוק זקוקה נשמתנו למזון רוחני הגון, כדי שתצליח למלא את תפקידה המיועד בגופו של האדם. מזונה של הנשמה המאפשר לה "לחיות ולהאיר", הוא האמונה באלוקים וקיום התורה והמצוות, שמאפשרים חיבור נכון עם האלוקים.

וכשם שמזון מקולקל גורם נזק לגופינו, כך בדיוק גורמות העבירות נזק רוחני לפעולתה התקינה של הנשמה, וליכולת שלה "להאיר" אותנו ולאפשר לגוף שלנו להרגיש רוחניים וקרובים יותר לאלוקים.

"נזק" רוחני בנשמה, הוא מעטה ומסך, החוסם את הנשמה מלהאיר, ולמרות שאנו מקיימים מצוות שבוודאי תורמות "להארתה" של הנשמה, עדיין מעשינו המקולקלים מהעבר מפריעים להתנהלותה הנורמאלית של נשמתנו, ובגלל זה גופנו מתקשה גם הוא לתפקד רוחנית.

ד. טהרת הגוף

רק כשאדם מרגיש את אלוקים בליבו, הוא יכול ומסוגל להרגיש, כיצד מעשי המצוות מעצימים את החיבור הרגשי שלו עם האלוקים, וכיצד העבירות מרחיקות אותו רגשית מאלוקים.

חרטה אמיתית על מעשי העבר, יכולה להיות כנה ומתקבלת, רק אם באמת נרגיש בליבנו, שעבירות גוררות בעקבותיהן ריחוק רגשי מבורא עולם. חרטה שלמה תהיה בליבנו רק אם נתוודה: על חטא שחטאנו לפניך, ואכן נרגיש שהחטא התרחש "לפניו", ויצר ממנו יתברך ריחוק.

בכיו המטהר של בעל התשובה, יכול לפרוץ רק ממעמקי לב שהרגיש, עד כמה נפשו המרוקנת זקוקה לחיבוק רגשי חדש עם אלוקי ישראל, הנמצא במעמקי ליבו של כל יהודי, שהיא נשמתו - חלק אלוה.

אך אבוי. גופנו, שכל השנה צרך תאוות גופניות, "התלכלך" ובנה מסך מול רגשות הקודש הבוקעות מהנשמה. גופנו מתקשה עתה להשלים עם "הניצוץ הקדוש" שהדליק את תנועת התשובה שבלב, והוא מסרב להרגיש שהוא אכן מסוגל לחיות בבית אחד עם הנשמה.

דרושה לו לגוף שלנו, פעולה מטהרת, שתנקה אותו מהשפעתם השלילית של המעשים הרעים, שכאמור "עיבו" אותו, וחסמו את הנשמה מלפעול.

מול מאמצינו האישיים לשוב אל הרגשת אור האלוקים בליבנו, מגיח אלינו משמים סיוע ענק בדמותו של - "עיצומו של יום הכיפורים". עוצמתו של היום היא בעצם הארה שמימית מטהרת, גדולה ומופלאה, המעדנת את גסותו של הגוף ומאפשרת לנשמה להאיר.

עוצמתו של היום אינה רק "מכפרת" במובן של סליחה על חטאי העבר, וויתור על העונשים המגיעים בעקבות החטא. גדלותו השמימית של יום הכיפורים היא בהיותו "מטהר": טהרה זו היא העצמה אלוקית חזקה מאוד של נשמתנו. העצמה שמביאה אל גופינו המרוחק והאטום [טומאה - אוטם...] הרגשות של ידידות, אהבה, וקירבת אלוקים.

ה. תשובה מאהבה

שתי "תשובות" הן: תשובה מיראה, ותשובה מאהבה.

התשובה הראשונה - מיראה - היא תשובה שכלית, הבאה מהכרה של האדם בתוצאותיהן השליליות של מעשי העבירה, ובהכרה השכלית שעלינו לשמוע בקול האלוקים וללכת לפי הוראותיו, כי אין לנו אפשרות אחרת של חיים אלטרנטיביים. מול סוג תשובה שכלית שכזו, "מכפר" האלוקים על חטאי העבר ופותח עם האדם דף חדש ביחסים.

אך תשובה מאהבה באה ממקום רגשי ועמוק, שהכיר את ה' מחדש ו"פגש" את האלוקים. זו תשובה שבה איננו מכירים רק בגנותן של עבירות, אלא אנו מתחילים להרגיש את קירבתו של אלוקים שכל כך חסרה בחיינו. אנו מרגישים אותו בתפילותינו, חשים בו בשבתותינו, ומרגישים חיבור אמיתי אליו בשעה שאנו לומדים ומקיימים מצוות. או אז כשאנו מגלים אהבה חדשה בליבנו לאלוקים, מתקבלת תשובתנו גם היא מאהבה, ותשובה זו  איננה רק "מכפרת", אלא בעיקר "מטהרת". בטהרה זו, נשטף ליבנו בגל של אהבה וקירבת אלוקים, ונשמתנו מוצפת באור ה', הבוקע את מסכי הגוף.

מעתה לא יהיו יחסינו עם הקב"ה כבעבר. הם יהיו מעתה יחסים רגשיים קרובים ואוהבים. יחסי ידידות שבהם שני הצדדים - כביכול - מחפשים קירבה הדדית ושמחים זה עם זה...

"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה... אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ מרוחק ומתועב, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד... היום הוא מודבק בשכינה" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז)

השומעים אנו היטב?

לחזור בתשובה מאהבה, זה לפתח מערכת ידידות חדשה עם האלוקים, ידידות של אהבה, קירבה, דבקות ושמחה. רק אם נרגיש בליבנו, ידידות חדשה ואוהבת עם אלוקינו, נדע שמסע התשובה שלנו התקבל, ואכן "נטהרנו".

זהו שאמר הכתוב: "כי ביום הזה יכפר עליכם" – אך לא רק ניקוי השולחן מעבירות העבר יהיה כאן, אלא עוצמתו של היום תפעל  גם "לטהר " אתכם ולמלא את ליבכם טהרה גדולה מאד. טהרה שמביאה את האדם "לפני ה' " ממש.

ו. רוח הקודש

בימי רחמים אלו, מבקשים אנו פעמים רבות: "אל תשליכנו מלפניך, ורוח קדשך אל תיקח ממנו".

האומנם, אנו מתיימרים לבקש, במצבנו הרוחני הנמוך, לזכות לרוח הקודש? הלא 'רוח הקודש' היא מנת חלקם של צדיקים מושלמים?

'רוח הקודש' שאותה אנו מבקשים, אינה רוח הקודש המגלה את העתידות. רוח הקודש שאנו מבקשים היא רוח של קדושה והתקרבות לה', שאותה אנו מבקשים להרגיש, כשאנחנו מקיימים את מצוות ה', מתפללים לפניו והולכים בדרכיו. כשאנו מרגישים מלאי סיפוק ממעשה מצווה שעשינו, אמונה ממלאת את ליבנו, ואנו מרגישים טוב בעבודת ה' שלנו, ידוע נדע, ששורה עלינו רוח קדושה, ואותה אנו מבקשים.

בשעת נעילה, כשאנו מבקשים: "פתח לנו שער – בעת נעילת שער", אנו מבקשים על פתיחתו של שער קבוע בתוך גופנו, שממנו תוכל נשמתנו האלוקית לצאת ולבוא ולהאיר את חיינו הגשמיים באורה הבהיר.

אנא רבש"ע, אל תשליכנו מלפניך, וכשאנו מבקשים להתקרב אליך, תן לנו "להרגיש אותך קרוב", ותמלא את ליבנו בכל השנה הבאה, בתחושה של סיפוק ועשייה רוחנית, שאכן מעשינו נחשבים לפניך, שאנחנו באמת רצויים, תשובתנו נתקבלה, ורוחה הקדוש והטהור של נשמתנו לא יפסיק להאיר!