אחד אחד לא לדחוף
ישראל מלאכי
לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו
שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר
"וחוטא אחד יאבד טובות הרבה", בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות
הרבה (קידושין מ:)
תמיד הבנתי את מטרת המאמר לעזור ולכוון את האדם לאסוף עוד מצוות, ועל
ידי השקפה זו האדם יצליח לאסוף עוד מצווה ועוד מצווה, וגם כשהאדם למטה אם הוא יראה
את עצמו כעומד על הגבול הוא יצליח להתרומם, אבל אף פעם לא ראיתי זאת כאמת אפשרית,
שבאמת האדם חייב לנהוג כך כי זו בהחלט יכולה להיות המציאות ובכל מקרה כך אתה צריך
לתפוס אותה.
בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד
לבם המבין אל כל מעשיהם".
לכאורה בשביל מה צריך הקב"ה לדון אחד אחרי השני, מה התועלת לדון
כל אחד בנפרד? ברור שאילו לא היה הדבר בעל משמעות עבורנו לא היו אומרים לנו זאת.
ועלה בדעתי לומר שלדון כל אחד בנפרד פירושו שאני מסתכל עליו בפרטיות, מה היכולות
הפרטיות שלו ומה האפשרויות שהיו בפניו במשך השנה, ולכן גם אין הבדל בצורת הדין של
צדיק לצורת הדין של רשע כי המעשים לבד אינם מבטאים את טיב האדם וכיצד נדע לפני
הכרעת הדין אם הוא צדיק או רשע.
אנו יכולים ללמוד מכאן הרבה. א. גם אם אנו חושבים שעשינו מצוות
רבות או חלילה להיפך, אין אנו יודעים עדיין לאן הדין נוטה, כי אנו צריכים לקחת
בחשבון כמה נלחמנו עם כוחותינו שלנו. יכול להיות שהמצוות באו בקלות ולא ייחשבו כל
כך, ואפשר שהעבירות באו בקושי רב ולאחר מלחמות קשות והן אינן נחשבות כפי שאנו
תופסים אותן, ואין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות, ולכן חייב כל אדם לראות את עצמו
כאילו חציו חייב חציו זכאי, אתה פשוט לא יכול להעריך את השווי של העבירה לעומת
המצווה. ב. אנו יכולים ללמוד כיצד עלינו לדון את חברינו, כי אם נדון אדם
כלפי עצמו ללא הכללות שונות ומשונות רוב הפעמים נצליח לדונו לכף זכות, ובוודאי שאם
נדון את המעשה כלפי עצמו נצליח רוב הפעמים לדון גם את הרעים שבמעשים לכף זכות, בוודאי
שכך נרצה שידונו אותנו.
שנה טובה
