מנהג
'דרך ארץ'
שאלה:
אני קורא בקביעות את הטור שלך מדי
שבוע. אפשר לומר שאני מחכה ליום חמישי רק בשבילו... אז קודם כל תודה רבה.
מה שאני עומד לכתוב זה לא ממש שאלה, זה
יותר תיאור מצב, ובכל זאת זה מצריך מענה.
אני לומד בישיבתנו תקופה לא ממש קצרה (בלי
לנקוב בזמן מדויק). לפני כן למדתי במספר ישיבות שבהן חינכו אותי בדרך הישיבתית הקלאסית
של השקעה מאסיבית, כמעט בלעדית, בלימוד התורה. בתקופת היותי בדרך השם שמעתי דיבורים
אחרים, על "להיות יהודי" בכל תחומי החיים, בעבודה, בלימודים וכו'.
והאמת היא שאני לא מבין כל כך מה בדיוק
הכוונה ואיך אני אמור לעשות את זה. כשאני עובד, אני עובד. זהו. אני לא רואה את העבודה
שלי (לדוגמא) כמשהו שמקביל ללימוד התורה, כמשהו שיכול לעשות אותי יותר יהודי או יכול
להתבצע בדרך "יהודית" יותר.
זהו. מקוה שהבהרתי את המצב המבולבל ושתוכל
לתת לי בהירות בנושא.
תשובה:
ראשית, תודה על הקומפלימנטים, זה תמיד נעים לשמוע...
בעולם הישיבות, כפי שתיארת שמים דגש עיקרי על למוד התורה. אף אחד אינו
תמים לחשוב שכל אותם לומדי תורה אכן ישארו ספונים באוהלה של תורה וישבו בבית המדרש
כל חייהם. יתירה מכך, במבנה תקין של עם שלם זה אפילו לא יתכן. אז מדוע בעולם
הישיבות שמים את כל אונם ומרצם על לימוד התורה? מסיבה מאד פשוטה, כוחותיו של האדם
הם די מוגבלים ובשעה שאדם משקיע בדבר אחד, בדרך כלל זה יבוא גם על חשבון הדבר
השני. כל השאלה היא, מה הם סדרי העדיפויות שלך. הצבא כמשל לוקח בחורים בשיא כוחם,
מנתק אותם מן העולם ומכניס את ראשם ואת רובם לתוך עולמם הצבאי. ומה עם פרנסה? מתי
הם ירכשו מקצוע? מתי הם יכירו את מציאות החיים כפי שהיא מתבטאת ברחוב? עוד חזון
למועד... החייל מסוגל לתרום היום למדינה באופן משמעותי יותר משום שהוא עדיין נטול
מחויבות משפחתית ומשוחרר בדרך כלל מעול הפרנסה, ולכן חשובה לנו ההשקעה שלו במצב
נוכחי זה של החיים. האם החייל מרוויח משהו מזה? כמובן שכן. הוא מתרגל לאחריות
לאומית, הוא לומד להכיר שכבות נוספות של הצבור, אבל הרווח העיקרי הוא שלנו. הוא
נתן את מיטב שנותיו לתועלת המדינה.
בלימוד תורה יש ערך מוסף. ההשקעה האבסולוטית בתקופה זו בלימוד תורה לא
רק תורמת תרומה קריטית לערכו הרוחני והתרבותי של העם, אלא באותה המידה תורמת תרומה
קריטית לחייו האישיים של בן הישיבה. הוא הרי רוצה לחיות כל חייו בקשר עם
הקב"ה. השנים הללו בהן הוא מנותק מכל עול הן שנים מקסימות להשקיע בדבר שיותר
מכל דבר אחר יעצב את חיינו בצורה בה אנו שואפים לחיות כאנשים דתיים, בלימוד התורה!
לא כולם מסוגלים/מעוניינים לקחת שנים אלו ולהשקיע אותם בצורה
אבסולוטית בלימוד תורה. כל אחד מסיבתו הוא... באופן טבעי כל אדם חרוץ אחראי ונבון
שנמצא במצב כזה מחפש למלא את זמנו הפנוי בדברים רציניים ומועילים. לעיתים זה לימודי
מקצוע, לעיתים זו עבודה או כל דבר אחר. המכנה המשותף שלהם הוא שבחורים יקרים אלו
'יוצאים לחיים' מהר יותר. בשביל בחורים כאלו מיועדת ישיבתנו הקדושה ישיבת דרך ה'.
אז איך 'יוצאים לחיים'? משום מה הקב"ה ברא את האדם בצורה כזו
שאין לו מעין לשתייתו וחרוב למאכלו כפי שהיה לרשב"י. העולם בנוי בצורה כזו
שאם אתה נוהג בו מנהג דרך ארץ, כלומר מתנהל באופן טבעי, אזי שעות רבות הולכות להן
על עיסוקים זוטרים החל מקניית מטרנות וכלה בהקמת צי אדיר של אוניות המעבירות פוספטים
בכל רחבי הגלובוס, אבל כולם זוטרים! אז מה, הקב"ה לא מעוניין שנתקרב אליו?
הוא לא מעוניין להשאיר לנו מספיק זמן פנוי ללמוד תורה, לשמוע את דבר ה'?
'לצאת לחיים' פירושו של דבר להבין שהקב"ה מדבר אתנו בשפות שונות.
החשובה והבסיסית שבכולן היא לימוד תורה. אם לא נדע את השפה הזו יהיה לנו מאד קשה
להבין את השפות הנוספות. אבל יש שפות נוספות, קוראים להן 'מנהג דרך ארץ'. לצאת
לחיים פירושו לדעת לומר תודה על תפוח עסיסי, להתנהל ביושר מול המעביד גם כשהוא לא
רואה שאני גולש כעת בזמן העבודה, לא להיגרר אחר פיתויים הרסניים (שבדרך כלל פחות
מופיעים בבית המדרש), לא לעגל פינות בהלכה למרות שהחברה שסביבי לא תמיד מבינה מה
עובר עלי, ואולי אפילו לצמצם שעות 'דרך ארץ' (אם אפשר) על מנת לתחזק את כל אלו
בעוד איזו שעה של לימוד תורה...
אז נכון, לא בכל פעם שאני עורך קניות בסופר אני ממש מרגיש שזה מחזק את
הקשר שלי עם אשתי. אבל כשאני מגיע הביתה עם השקיות אני מרגיש שההשקעה הייתה שווה...
לא בכל פעולה מחיי היומיום אני מרגיש שאני מתחבר לקב"ה, אבל בסופו של יום זה
חלק בלתי נפרד מיצירת תקשורת נכונה ובריאה. עובדה, אפילו הקב"ה תכנן כך את
עולמו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה