ראש הישיבה שליט"א - חג השבועות תשע"ג

חובתנו בעולמנו

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

בעמדנו בזמן מתן תורתנו, חשוב שניתן את דעתנו ונרענן עניין יסודי מאוד בעולמנו.

בדרך כלל, תלמיד רגיל מן השורה, לא נתן דעתו ולא שמע מרבותיו באופן מסודר וברור, מדוע הוא לומד תורה בכלל, ומדוע עליו ללמוד דווקא גמרא, וקשה לו להבין מדוע עליו להתאמץ כל כך בלימוד הגמרא.

מתוך נסיון השנים מוצעת בזה דרך יחודית, שנועדה להאיר פנים ולסלול לתלמיד את דרכו בעולמה של תורה בכלל, ובדרכה של גמרא בפרט.

"והייתם לי סגולה"

הסברנו יפתח בידיעת ההיסטוריה של עמנו והיותנו "אור לגויים", ובתפקיד ההיסטורי שקיבלנו מאת הקב"ה –  "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש והייתם לי סגולה מכל העמים".

עלינו לעורר בעצמנו את ההכרה שאנו בני אברהם יצחק ויעקב, בהם בחר הקב"ה, ובהיותנו ממשיכי דרכם של האבות הקדושים, בחר בנו ה' לתפקיד גדול ומיוחד בעולמו. בחירה זו היתה במעמד ההיסטורי, שלא היה ולא יהיה כמוהו, מעמד הר סיני ומתן תורה, שבו גילה לנו האלוקים כיצד יחיה האדם בעולם בצורה מושלמת. התורה היא כלפיד אש שתפקידו להאיר את הדרך במבוך החיים של העולם הזה.

חובתו הפרטית של כל יהודי 'בעולמו', באשר הוא, נועד לתפקידים מיוחדים שהם 'חובתו בעולמו'. בכל שלב וזמן מימי חייו, ניצב היהודי בפני אתגרים ומצבים שונים, שבהם עליו להחליט כיצד ואיך ינהיג את אורחות חייו.

צורת החיים של כל יהודי נובעת מההחלטות הנכונות שעליו לקבל, וההנהגות הישרות שעליו ללכת בהם על פי רצון ה', בכל שאלה ושאלה הניצבת לפניו במהלך החיים.

מצבים ו'שאלות' אלו, הם יחודיים לכל אחד ואחד ב'עולמו', וההחלטות הנכונות שהוא מקבל בהן – הן יעודו, תפקידו וחובתו הפרטית בעולמו.

גם כוחות הנפש האישיים והכלים השכליים הניתנים לכל אדם, נשלחו משמים במיוחד עבורו, בכדי שיוכל להגיע אל היעוד שלו בחיים – להחליט ולפעול באופן נכון, בכל מקרה הניצב בפניו, לפי תכונותיו, יכולותיו, כישוריו היחודיים, והרקע שבו הוא גדל.

על האדם לשאוף לבצע את חובתו, ולממש במלואם את התפקידים המיוחדים שלו בעולמו, במשך ימי חייו ("לפיכך נברא האדם יחידי").

כשזכו ישראל לגילוי רצון ה' ע"י הנבואה, היה הנביא מגלה לכל שואל את תפקידו המיוחד בעולם, ואת הדרך בה עליו לקיים את יעודו. בכל מקרה שהיה מזדמן לאדם, היתה לו אפשרות לשאול את הנביא כיצד עליו לפעול על פי תפקידו, ולקיים את חובתו.

אך מאז שנסתם כל חזון ופסקה הנבואה מישראל, אין דרך של גילוי ישיר משמים, ועל כל יהודי ויהודי לגלות ולברר בעצמו את התפקיד המיוחד שלו שבעבורו הוא בא לעולם – מה חובתו בעולמו.

כך מאיר לנו את הדרך רבנו הגר"א (משלי טז, ד) באומרו: "כי כל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שוה. וכשהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים "לדרוש את ה", והיה הנביא אומר על פי משפט הנבואה, דרכו אשר ילך בה, לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו. וזהו "לאדם מערכי לב", שלו לא היה רק לערוך לבבו לדרוש את ה' בכל לבבו "ומה' " היה "מענה לשון" על ידי הנביא, איך יתנהג. ומשבטלה הנבואה יש רוח הקודש בישראל – ואיש רוחו הוא יודיענו איך להתנהג. ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם".

הדרך בה אדם מתמודד עם תפקידו, וההחלטות שהוא מקבל בכל 'סוגיא' מהחיים הניצבת בפניו, מבוססות על כוחותיו האישיים, צורת החשיבה שלו, ו'עולם הערכים' שעליו הוא גדל, ובו הוא מאמין.

אם כך, בכדי להגיע אל הברור והאמת של 'חובתו בעולמו', שהיא חובתו האישית והפרטית של האדם בעולמו המיוחד שלו, וכדי שיצליח לקבל את ההחלטות הנכונות בהתאם לכוחותיו האישיים ועל פי רצון ה' – עליו ללמוד כיצד חושבים נכון, ללמוד איך קונים ערכים אמיתיים, וללמוד בצורה נכונה מה רוצה ממנו האלוקים.

תורת חיים

אך כאן עומדת בפני היהודי החושב השאלה: כיצד אדע מהו באמת רצון ה' - היחודי – ממני באופן אישי?

התשובה לכך היא, שגילוי רצון ה' קיים אך ורק בתורה. כל מילה וכל פרשה בתורה נאמרו ונכתבו באופן אלוקי, וטמונים בהן בצורה מתומצתת מאוד אין ספור אפשרויות של גילוי רצון ה'. האפשרות של כל יהודי לדעת את תפקידו בעולם, היא אך ורק על ידי לימוד התורה. מלבד היות הלימוד קיום של מצות ה', הרי הוא הגילוי של רצונו יתברך.

כל ידיעה והעמקה בתורה היא תוספת גילוי רצונו יתברך, וכך ילמד וידע היהודי את הרצון האלוקי ממנו.

כדי להבין את שפתו וכוונתו המופלאה של האלוקים בתורתו, על היהודי מוטלת החובה 'ללמוד את השפה' הנכונה, שעל ידה הוא יבין את כוונת נותן התורה. רק אם ירכוש את שפתה היחודית של התורה, הוא ילמד את צורת החשיבה הנכונה והמיוחדת של תורת האלוקים, וידע כיצד להתבונן בפרשיות התורה וכיצד לחשוב נכון ובדרך ישרה.

כאשר הלומד מבין את שפתה של התורה, הוא רוכש את צורת החשיבה הנכונה והישרה של תורת ה'. חשיבה נכונה ואמיתית, תוביל את הלומד אל ההבנה האמיתית והראויה. מתוך התבוננות בפרשיות התורה, הוא יכול לקנות 'השקפה' תורנית וערכי אמת, ולכוון את רצונותיו לרצון ה'.

קדושת התורה

נקודה נוספת ומאוד חשובה – שעל הלומד לדעת ולהפנים – היא, שכאשר אדם לומד ומתייגע בתורה, קדושת התורה מטהרת את מחשבתו, ומביאה אותו לידי דבקות בה'. מצוות הדבקות בה' – "ובו תדבק" – היא המצוה המרכזית העומדת בבסיס כל עבודתו הרוחנית של היהודי, ותלמוד תורה מביא לדבקות הנכספת בצורה החזקה ביותר.

כמו כן, מכח סגולי זה של קדושה וטהרה, הוא יכול לכוין את דעתו לאמיתה של תורה.

וכך, כשעולמו המחשבתי נבנה לפי התורה, ודעתו מתיישרת לפי שכל התורה - גם מעשיו יונחו לפי רצון ה', והוא יוכל לקבל את ההחלטות הנכונות להגשמת חובתו בעולמו.

'בעל תלמוד'

כאן אנו מגיעים אל הנקודה המרכזית:

האפשרות היחידה לדעת כיצד ללמוד תורה, כיצד להתבונן כראוי, ולחשוב כמו שיהודי צריך לחשוב, היא אך ורק על ידי לימוד תורה שבעל פה, שגולת הכותרת שלה היא הגמרא.

כל איש מישראל המחפש את 'עולמו', כמוהו כצועד בחושך ואפילה, והדרך היחידה לראות את 'עולמו' הפרטי ולדעת כיצד יש ללכת בו באופן הנכון, היא רק על ידי ה'ברית' שכרת הקב"ה עם ישראל על דברי התורה שבעל פה.

אלו דברי המדרש תנחומא (פרשת נח): "קבע הקב"ה ברית עם ישראל שלא תשתכח תורה שבעל פה ... שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל פה ... שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול, שהיא משולה לחושך, שנאמר 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול', אלו בעלי תלמוד", עיין שם.

'אור' זה, הינו השפעת התורה שבעל פה על דרכנו בעולמנו ועל טהרת מחשבתנו, והוא מתגבר ככל שאנו מעמיקים בה וחושבים בדרכה.

נמצא, שכאשר אנו עמלים בלימוד הגמרא, אנו נהיים 'בעלי תלמוד', ורוכשים: א. חשיבה ישרה. ב. השקפה תורנית. ג. טהרת המחשבה וקדושה.

אל מול השאלה הגדולה: "מה יצא לי מלימוד הגמרא?", תעלה התשובה הברורה:

"התכל'ס הגדול שאנו משיגים בלימוד גמרא הוא הכלי של דעת תורה על תפקידו הייחודי של היהודי בימי חייו".