מי אשם?
ישראל פרידלס
לכבוד היארצייט הקדוש של רשב"י נסעתי השנה למירון, ובדרך עצרתי
להתרעננות קלה בשבת אצל אחי תושב מעלות תרשיחא. בשבת זו יצא לי לעיין באיזה ספר
חקירות, 'מצ"ח נחושה' שמו, שהביא לי שתי מסקנות: א. שהכותב הוא גאון ומדהים
וחכם והוא היה חוקר מס' 1 בצה"ל והעולם כולו. ב. שבמשטרה וגם במשטרה הצבאית, בכל
דבר שקורה התיק צריך להיסגר עם אשמים, אסור להשאיר תיק פתוח כי זה נחשב כישלון.
חייבים תמיד למצוא מישהו שאשם בסיפור.
במוצאי שבת כמובן התארגנתי לאיטי, אספתי את עצמותי העייפות ונכנסתי
לרכב לכיוון מירון עם שאריות הדלק האחרונות. בבואי לקראת ספסופה חשכו עיניי. הכביש
חסום, סע מכיוון עין זיתים, אומר השוטר. כמובן שיצאתי והתחלתי לשאול מה אפשר לעשות
ודרך איפה אפשר להגיע וכמה זמן זה יקח וכו' וכו'...
בסוף הסכמתי לצאת לדרך, פניתי לפה, פניתי לשם, שאלתי גם כמה אנשים
בדרך והגעתי כמעט עד החניון, שם נאלצתי לחכות כשעה עד שנכנסתי. הגעתי למירון,
התפללתי קצת, רקדתי גם קצת ויצאתי לירושלים. בדרך לירושלים אני מקבל עדכונים
שוטפים מהאנשים במירון על תקלות המשטרה והאוטובוסים, מה הם היו צריכים לעשות ומה
לא, ואני שומע גם שהאשמים הם בכלל התאריכים שחלו בזמנים הלא נכונים.
פתאום צצה לי הארה. מי אמר שבכלל יש אשמים? למה אנשים חושבים שצריך
לחפש אשמים לכל דבר? אנחנו מתנהגים כמו במשטרה שכל תיק חייב להיסגר עם אשמים,
כאילו שאם לא נמצא מישהו שאשם במחדל, אז אנחנו עצמנו נהיה אשמים בזה. לא חברת
האוטובוסים ולא המשטרה ולא אנחנו אשמים. פשוט להמשיך לחיות את החיים ולהתגבר על
הניסיונות ולשמוח, כי כל דבר כזה הוא ניסיון שלנו, האם נכעס ואיך נתמודד עם זה.
אז במקום לחפש אשמים אפשר פשוט לשמוח – בזכות אדוננו בר יוחאי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה