טעמו וראו כי טוב ה'
הרב צבי רענן
הגמרא בברכות דף ל"ה לומדת חיוב ברכות הנהנין בקל וחומר מברכת
המזון, ומה כשהוא שבע מברך [ברכת המזון] כשהוא רעב לא כ"ש. ואילו לעניין
ברכות התורה למדנו בגמרא שם דף כ"א, שאם מברך לפניה כ"ש שמברך לאחריה.
וצריך לעיין בסתירת הדברים, מתי יותר מסתבר לברך, לפניה או לאחריה?
ואפשר להסביר: כתוב "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא
לעיניים... ותיקח מפריו ותאכל (בראשית ג), ובתהלים נאמר "טעמו וראו כי טוב ה'
אשרי הגבר יחסה בו", ופירש"י "טעמו – דברו". ויש להבין בשינוי
סדר הדברים, שבעניינים גשמיים הפסוק מקדים את התאווה [ותרא כי טוב] ורק אחר כך
כותב את האכילה, משא"כ לגבי רוחניות הפסוק מקדים את הטעימה ורק אח"כ את
התאווה.
וצריך לומר בהבנת הדברים, שבכל תאוות העולם הזה תאוות העיניים גדולה
יותר מעצם הנאת הגוף, וכל זמן שאדם חושק במשהו הוא בטוח שבהשגת התאווה הוא יבוא אל
המנוחה. אבל לאחר שהוא ממלא את תאוותו עומד האדם אומר "נו נו... בשביל זה התאוויתי
כל כך הרבה..." (מכירים את זה?), ולכן לגבי אכילת הפרי הקדימה התורה את
"ותרא כי טוב" לאכילת הפרי, שהרי עיקר התיאבון הוא קודם האכילה.
 |
| מתיקות התורה. צילום: ברוך יערי |
ולפי"ז מתורצת השאלה שבה פתחנו, שבאמת לגבי אכילה שעיקר התאווה
היא כשהאדם עדיין רעב, ואז מובן הקל וחומר, אם כשהוא שבע הוא מברך קל וחומר כשהוא
רעב. אבל לגבי תורה שהתאווה גדולה יותר לאחר הלימוד הקל וחומר הוא להיפך, אם לפניה
מברך כ"ש לאחריה.
ולפי"ז מובנים דברי רש"י בפרשת יתרו על הפסוק "ועתה אם
שמוע תשמעו בקולי,, ומבאר רש"י: "ועתה - אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם
מכאן ואילך, שכל התחלות קשות". ולכאורה הדבר צ"ע, מה הסיבה שאם תקבלו
עליכם יערב לכם מכאן ואילך, במה זה שונה מכל הדברים בעולם שאדם מתחיל היום ומחר
ועוד שבוע ועדיין זה נשאר קשה ואין את העריבות הרצויה?
ולפי דברינו אפשר להסביר, שבשאר ענייני העולם שהעיקר זה התאווה
המוקדמת, לכן כשאדם תאב למשהו ואח"כ מקיים את הדבר אין סיבה שאם היום היה לי
קשה מחר לא יהיה לי קשה, מכיון שהעיקר הוא התאווה המוקדמת ואין קשר בין התאווה
למעשה. משא"כ בתורה הקדושה "טעמו וראו", קודם תתחילו ותקבלו עליכם
ובאמת תלמדו את התורה, ואם תעשו כן יערב לכם מכאן ואילך, מכיון שאחרי שהאדם ילמד
באמת מובטח לו שהתאווה תגיע, ואז ממילא לא יהיה לו קשה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה