ראש הישיבה שליט"א - פרשת במדבר תשע"ג

רגע של מדבר

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני"

במדרשי חז"ל מצאנו ביאורים נפלאים על הסיבה שנתן לנו הקב"ה את תורתו דווקא במדבר. גם הנביאים דיברו בשם ה' ואמרו "כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה". גם דור יוצאי מצרים – דור דעה שזכו לקבלת התורה, כונו 'דור המדבר'.

ננסה לטעום ולהבין את תפקידו של המדבר, בשלב נתינת התורה. מדוע ניתנה תורה דווקא במדבר ומדוע דור מקבלי התורה כונו בשם זה – 'דור המדבר'?

כידוע, אין תנאיו הגשמיים של המדבר, מאפשרים לחיות בו חיים סבירים. אין בו מים מצויים בשפע, אדמתו צחיחה ויבשה שאינה מאפשרת גידולים חקלאיים, והאקלים בו קשה מאד. חום לוהט ביום, וקור מקפיא בלילה. בני אדם נורמלים מן היישוב אינם שוכני מדברות. אל המדבר מגיעים רק כדי לעבור אותו, ממקום יישוב אחד למשנהו, והעובר בו, בעל כרחו, מצטייד בכל האמצעים הדרושים כדי לעבור אותו בשלום. רק לשם מטרה זו, נכנסים אל המדבר, להגיע אל סופו, ולצאת ממנו בשלום. אדם ללא מטרה ברורה וללא יעד לא נכנס למדבר. גם היוצאים להירגע אל השקט שבמדבר, או לכל מטרה אחרת, יוצאים עם מטרה ברורה. הם מגיעים אליה, ויוצאים מהמדבר.

במדבר קיים קוד התנהגותי ברור: אין הסחת דעת מהמטרה שלשמה נכנסנו אליו. הכל מסביב שומם ואחיד, ודעתו של השוהה בו מכוונת רק אל המטרה שלשמה הוא נכנס אליו. אם כן, המדבר הוא מקום מנותק שמשמש דרך ומעבר שהנכנסים אליו צריכים להיות ממוקדי מטרה.

כך ורק כך, ידידים יקרים, אפשר להגיע אל פסגת הר סיני. בני ישראל, כשיצאו מטומאת מצרים, פסגת החומר והגשם העולמי, היו צריכים לצאת ולנתק מעליהם את האווירה והתרבות של מצרים, ולהציב להם מטרה ברורה של קבלת תורה רוחנית שמימית, שאיתה הם יגיעו אל הארץ המובטחת, ארץ ישראל הקדושה.

לשם כך, היה עליהם לעבור דרך המדבר, שבו הם יהיו מנותקים מהחיים הרגילים ויהיו 'ממוקדי מטרה', ולא יגלו ענין בשום דבר אחר סביבם מלבד המטרה הנכספת והברורה, לעלות ולהתרומם ולזכות להיות מקבלי תורה. רק כך, כשכל מגמתם הייתה מכוונת לקבל את התורה, הם זכו לכך.

המדבר לא היה עבורם סתם קושי או מטרד שהיה עליהם לעבור, אלא הוא היה כלי עזר שחידד להם את המטרה שאותה היו צריכים להשיג.

תלות, אמון ופניות

תכונה נוספת שנדרשה לדור המדבר, היא האמון באלוקי ישראל וההליכה אחריו בדרך מדברית, קשה ובלתי אפשרית. ל'דור המדבר' הייתה חייבת להיות התמסרות מוחלטת לענין האלוקי.

אפשרויות הקיום במדבר בכל שלבי המסעות של עם ישראל, כשהם מלווים בעננים – עמודי אש וענן, כשהם ניזונים ממאכל המן הפלאי שירד להם מן השמים, ומבאר המים שליוותה אותם באופן ניסי, גרמו לעם ישראל תלות מוחלטת באלוקים מצד אחד, ומאידך גיסא, יכולת ופניות מוחלטת לשמוע באופן 'נקי' את דבר ה' הנמסר להם מפי הקב"ה על ידי משה רבינו.

אין קליטה!

ידידים יקרים, בעומדנו ימים ספורים לפני מעמד הר סיני המתחדש מדי שנה בחג השבועות הבעל"ט, ננסה להכניס את עצמינו, לתקופת הכנה של מדבר! נותיר לעצמנו רק את הדברים ההכרחיים שאנו נצרכים להם מסביבת העולם החומרי שאנו שקועים בו ונצא ל'מצב מדבר', שבו מטרתנו בחיים תהיה ברורה, ושום דבר לא ישיח דעתינו מלהגיע אל מחוז חפצינו.

האם באמת אנו סבורים שאפשר לקבל תורה אלוקית המקדשת את החומר, כאשר אנו מחוברים כמעט בכל רגע נתון אל כמויות מידע וחוויות אינסופיות, שזורמות אל מוחנו מתוך המכשירים האלקטרוניים הסובבים אותנו ומסיטים לנו את המבט ממטרתנו המרכזית בעולם, שהיא עבודת ה'?

בכנות. האם נותרה לנו פניות מינימלית שתאפשר לנו להתחבר למקומות הנכונים ולקלוט מעט רוחניות, שתשאיר בנו חותם, תלמוד תורה שישאר איתנו וירומם אותנו באמת?

שימו לב. האסון הגדול במכשירים האלקטרוניים הצמודים אלינו עשרים וארבע שעות ביממה, אינו רק ההיחשפות לתרבות המערבית המכוערת, שאין צורך להכביר במילים עליה ועל הנזקים הרוחניים שהיא גוררת בעקבותיה. הנקודה ההרסנית ביותר של המכשירים הללו היא שהם אינם מאפשרים לנו ולו רגע אחד של 'לבדיות', רגע אחד של 'מדבר'. ההיצמדות הזו והאיפשור שאנו נותנים למכשירים אלו להזין את מוחנו בכל רגע נתון באלפי נתונים מיותרים וחסרי תועלת ממשית עבורנו, לא מאפשרים לנו להיות עם עצמנו ולחשוב רגע אחד על עצמנו, על חיינו ועל תפקידנו. גם כשאנו מתחילים לחשוב מגיעה לפתע שיחה, הודעה או מייל, או חדשות מזדמנות, שקוטעות את רצף המחשבה ומנועות מאיתנו לשמוע את עצמנו ואת קול ה' שבתוכנו. ואם לא הגיעה הודעה או שיחה מספר רגעים, אנו מיד בודקים האם המכשיר תקין...

כאשר אדם מחובר למכשירים מסוג זה, הוא נמצא במצב של "אין קליטה" רוחני. הוא ממש חוסם את עצמו מלהתחבר אל מקור החיים – התורה הקדושה!

רק תקופת התנתקות של מדבר - שבו אין קליטה... - יכולה להכשיר אותנו כראוי לצאת מטומאת מצרים, טומאתו של הרחוב והבליו המדומים, ולהכשיר את ליבנו אל מתן תורה, ולאחר מכן נקום ונצא מן המדבר אל מקום הישוב הנצחי והשלם, ישוב ארץ ישראל.

בהחלטה החשובה של קבלת תורה מחודשת העומדת בפנינו בכל שנה בחג השבועות, אנו נדרשים גם להתמסרות לעניין התורה, ולרענון הידיעה הכי חשובה בחיינו הדתיים, שקיומנו תלוי בקיום התורה ובלימודה, ולכך נדרשת מאיתנו נאמנות לקב"ה.

בהיכנסנו אל המדבר עלינו לשאול את עצמנו בכנות: האם מטרתנו ברורה? האם אנו מוכנים להתנתק ולצאת אל המדבר כדי לקבל תורה? או שמא אנו מוכנים רק "בדיעבד"... לקבל תורה רק ב'ארץ מצרים' הפרטית שלנו, בעודנו שקועים וטרודים בהבלי עולם, או ממתינים לשיחה או למידע כלשהו שיכניסו טעם לחיינו המשמימים?

המוכנים אנו להשליך במשהו את טומאת הרחוב, כדי לזכות ולהרגיש קדושת שבת ואורה של תורה, וטעמה של תפילה, או שמא, עבודתנו הרוחנית היא רק חלק קטן מסדר יומנו העמוס בעבודת פרך, חומר ולבנים?

האם אנו מסוגלים לתת אמון מוחלט באלוקי ישראל ובתורה שרק הם יובילו אותנו להצלחה בחיינו?

בימי הכנה אלו לחג מתן תורתנו, כשתהדהד בעולמנו השאלה הנצחית ששאל הקב"ה את אומות העולם ואותנו "רצונכם לקבל את התורה?" אנו חייבים למצוא לעצמנו תשובות כנות ומחייבות!