שבועות במטבח
הרב בועז מילר
חג השבועות שונה משאר ימים טובים במיעוט סמליו: פסח – מצה, ארבע
כוסות. סוכות – סוכה, ארבע מינים. ואילו בשבועות חוץ מלאכול עוגת גבינה אין סימן
או מצוות מיוחדות.
קרבן החג שונה גם הוא מכל הקורבנות, כל המנחות באות מצה חוץ מ"שתי
הלחם" שבאות חמץ. מה פשר השוני?
מבאר ר' משה פיינשטיין: לפי שביום מתן תורה יש לשים לב שהתורה שולטת
ומכוונת בכל עסקי האדם ולא רק בדברים רוחניים. רעיון זה מתבטא בהקרבת שתי הלחם
הבאים מחמץ. בכך אנו מזכירים לעצמינו שגם את החמץ/הגשמיות אנו חיים על פי דרך התורה.
בשבועות אין סמלים מיוחדים כי יהודי צריך לחיות גם את שגרת חייו היומיומית על פי
התורה.
בזה יובן מדוע דווקא על חג השבועות אומרת הגמרא במסכת פסחים (סח:)
"הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם". כלומר, אע"פ שר' אליעזר סובר
שבשאר החגים יש לאדם ברירה אם לקיים את מצוות החג ע"י "כולו לכם"
או ע"י "כולו לה'", בשבועות הכל מודים שצריך להיות חציו לה' וחציו
לכם. ולכאורה קשה הרי היה צריך להיות בדיוק להיפך, שבשבועות, חג מתן תורה, יהיה
כולו לה'?
אלא שעל ידי שאנו אוכלים ושותים בשבועות אנו מראים עד כמה אנו מבינים
שהתורה כוללת ומקיפה את כל חיינו ומהותנו, ולא רק את לימוד התורה והמצוות. "בעינן
לכם" - צריך שאנו נחיה ונרגיש את הקשר איתו יתברך בכל הערוצים, ובכל
תחומי חיינו.
ננסה לקחת לעצמינו ללילה זה את המסר: ההבנה כי תכלית התורה היא דבקות
בה' יתברך "אנכי ה' אלוקיך"... בכל אשר תפנה! ושכל חיינו הרוחניים
והגשמיים, העבודה, הלימודים, תרבות הפנאי, שוטטות, קשורים לתורה!
ונזכה בעז"ה לקבלת התורה מחדש עם כל כלל ישראל שעוסק הלילה
בתורה, אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה