איך לשמר את שבועות
ארי וינברג
חיים ויענקל חברים טובים היו כמעט מעת היוולדם. באותה עיירה נולדו,
בשכנות גדלו, יחד שיחקו בבוץ ובתרנגולות באותה החצר. כחברים טובים מאז למדו יחד
בחיידר ועד לעת גלותם לישיבה, לא נפרדו לרגע. חלקו יחד את אותם משחקים, אותן
תוכניות, אותם חלומות ואכזבות... אבל כדרך העולם משנישאו נפרדו דרכיהם. זה פנה לצד
אחד של המדינה וזה פנה לצד אחר. יענקל – מזלו האיר לו פנים, בכל אשר פנה הצליח
והשכיל, הון רב עשה בעסקיו ושמו הלך לפניו כעשיר מופלג. את חיים לעומתו החלו לתקוף
צרות רבות משונות וקשות. פרנסה לא הצליח להשיג בשום מקום, ילדיו רעבו ללחם פשוטו
כמשמעו ולבשו טלאים שלא הצליחו לחמם אותם בחודי החורף הקשים, דבר שהביא עליהם
חולאים רעים ומרים. הקש ששבר את גב הגמל היה אשתו שנפלה למשכב ממנו לא קמה והשאירה
אותו מטופל בילדים רכים וחולים ואין לאל ידו להושיע. יום אחד פגש ידיד מעברו שגדל
איתו באותה עיירה, חיים שפך את ליבו בפניו וסיפר לו על רוב צרותיו ועל כך שאינו
יודע עוד מה לעשות. משסיים אמר לו ידידו: "שמע, זוכר את יענקל חברך הטוב?
עשיר מופלג הינו ולפי השמועה אף בעל חסד גדול הוא, סע אליו, ספר לו על צרותיך,
ובטוחני שלא ישאיר חבר כמוך בצרה".
ליבו של חיים התמלא תקווה. הוא ארז אי אלו מיטלטלים ושם פעמיו לעבר
עירו של יענקל ידידו משכבר הימים. משהגיע לעיר שאל עובר אורח: "מכיר אתה את
יענקל הגביר?" ענה לו האיש: "בודאי! ראש הקהל הוא, עשיר מופלג ובעל חסד
גדול". "והיכן הוא מתגורר?" שאל חיים. נתן לו האיש את כתובתו. כך
צעד לו חיים לעבר בית חברו, כשהתקרב נגלה לעיניו בית מפואר וגדול. חיים שם פעמיו
לעבר דלת הבית אך שם נתקל בשומר. "רצוני לפגוש בר' יענקל" אמר לו. ענה
לו השומר: "מצטער, ר' יענקל עסוק מאוד בימים אלו ואין לו זמן". אמר לו
חיים: "אני חבר ותיק שלו ואני חייב
להיכנס", אך השומר סירב. וכך מצא חיים את עצמו עומד בחצר וממתין ליענקל שיצא
מביתו. לעת ערב נפתחה דלת הבית ויענקל יצא מוקף בכמה מלווים. חיים זינק לעברו וצעק
לו "יענקל יענקל, זה אני חיים חברך מהעיירה". יענקל נעצר, הסתובב והביט
בו, לאחר רגע אף זיהה אותו ואמר לו בשמחה: "חיים, מה שלומך? הרבה שנים
עברו...". חיים פרץ בבכי "עזור לי, מצבי אנוש! זקוק אני לעזרה
דחופה!".
יענקל הביט בבגדיו הבלויים של חיים ובמבטו האומלל, ולאחר מכן אמר לו:
"שמע, אני יוצא עכשיו וחוזר בעוד שלוש שעות, תבוא אלי, נשב ונסדר הכל".
לאחר מכן הסתובב יענקל לעבר השומר ואמר לו "בעוד שלוש שעות תכניס אותו
אלי". וכך היה. כעבור שלוש שעות ישבו חיים ויענקל הידידים משכבר הימים וחיים
גולל באוזני ידידו את מסכת צרותיו ואומללותו. יענקל הזיל דמעות צער יחד עם חברו,
רחמן גדול היה לכל אדם וכ"ש לחבר אהוב. כשסיים חיים את דבריו אמר לו יענקל:
"בוא אלי מחר למשרדי ואני אביא לך המחאה מכובדת שתעזור לך לעמוד על רגליך
ולפתוח עסק עצמאי, וכן כמה מכתבים לחיים האישי שלי שיכין בגדים עבורך ועבור
משפחתך, וכן לרופא האישי שלי שיתלווה אליך וירפא את ילדיך. חיים התרגש מאוד לנוכח
נדיבותו של יענקל, הודה לו נרגשות ויצא.
למחרת המתין יענקל לחיים במשרדו, הוא העביר את כל פגישותיו קדימה
במיוחד בשביל חיים. אך חיים אינו מופיע. לאחר שעה התייאש יענקל וחזר לעסקיו. בסוף
היום חזר לביתו ומיד בכניסתו לחצר ביתו התנפל עליו חיים שהמתין לו שם. "יענקל
יענקל, תעזור לי! יש לי מלא צרות!". יענקל נעצר ואמר לו בתמיהה: "אמרתי
לך לבוא למשרדי ואעזור לך. מדוע לא באת? בוא מחר בשעה עשר בבוקר ואסדר אותך".
למחרת שוב המתין לו יענקל וחיים לא מופיע, ושוב תופס אותו ליד ביתו ובוכה ומבקש
עזרה, ושוב יענקל מזמינו למשרדו, ושוב חיים אינו מופיע וחוזר חלילה...
אנו שומעים את הסיפור וחושבים, אחח... בטח הצרות של חיים העבירו אותו
על דעתו, יענקל מזמין אותו לקבל סיוע והאיש לא בא?!
***
במשל נפלא זה מסביר החפץ חיים זצ"ל תמיהה גדולה שעולה למתבונן.
אנו מתפללים ומתחננים כל יום בתפילה "אבינו האב הרחמן, המרחם, רחם עלינו, ותן
בליבנו להבין ולהשכיל...". כל יום אנו מתפללים ומתחננים, האם אנו נענים? למה
אנחנו מרגישים שכלום לא זז?
עומדים אנו כמה ימים אחר חג השבועות. השנה חגגתי אותו בישיבה וזו הייתה
אחת מהחוויות המרגשות שעברתי! עמדתי נדהם מקול התורה שהיה בבית המדרש מתוך כיף
והערכה לתורה הקדושה... וחשבתי לעצמי האם אני יוכל לשמר את האפקט הזה? לקחת אותו
איתי? האם תפילותי התקבלו והשנה אקבל את חלקי בתורה? האם אצליח להרגיש את העונג
בלימוד כל השנה או שזה יחלוף תיכף ומיד?... ואז נזכרתי בסיפור הזה ושאלתי את עצמי
האם אני חוזר לאסוף את מה שהובטח לי, האם אני שונה מחיים מהסיפור שרק צריך לבוא
ולאסוף.
כולי תפילה שכולנו נבוא לחג השבועות הבא ונוכל לומר: אנחנו שונים
מחיים, אספנו את מה שקיבלנו. כי ברור ופשוט שאלוקים שמע לתפילתנו, הוא רק רוצה
שעכשיו נבוא ונקטוף את הפירות. הוא רוצה להעניק לנו אבל מחכה שנעשה צעד קטן
לכיוונו, שנראה רצינות, שנשתדל, שנעשה מאמץ כלשהו, ואז... אז נזכה ונרגיש
שתפילתנו התקבלה ומשאלותינו מתגשמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה