מה זה ללמוד תורה
שאלה:
הרב זאבי שלום. כמה פעמים כתבת כאן על "למה ללמוד".
קראתי וזה היה כתוב יפה והגיוני. אבל במציאות זה לא עובד אצלי. אני אומר את זה
במילים גלויות: אני לא אוהב ללמוד. נקודה. עכשיו תסביר לי בבקשה מה אני עושה.
בישיבה רוצים שאני אלמד אבל אני לא נהנה מזה. איך אני אמור להתמודד עם זה? למה לא
משלימים עם העובדה שיש אנשים שהלימוד הוא לא בשבילם? האם אתה מסכים איתי שזה
אבסורד לדרוש מבן אדם לעשות דבר שהוא לא אוהב ולא רוצה לעשות?
תשובה:
ראשית אני רוצה להצדיע לך על האומץ והכנות בהם אתה מציג את
הדברים. אני בטוח שאתה משמש לפה לכמה בחורים יראים ושלמים נוספים. אבל בא ננסה
להבין את הדברים שאתה אומר. אתה אומר שעובדה היא שיש אנשים שהלימוד הוא לא בשבילם.
ידידי, אני לא מכיר אותך באופן אישי, אבל יש לי תחושה שאתה קצת רדוף. מי ביקש ממך
לעשות דברים שאתה לא אוהב? מי ביקש ללמוד כל היום? (אני לא מתכוון לאנשי הצוות
בישיבה הקודמת בה למדת... כוונתי לומר, ברמת האידיאל התורני.) בוודאי שיש ערך
עליון בללמוד כמה שיותר, אבל אין ספק שערך עליון כזה לא מתאים לכולם.
את הכלל "מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו
רואה" קבעו חז"ל (חולין כ"ד). אם אני מבין נכון את המאמר,
חז"ל אינם מתכוונים לומר שלמרות שהתלמיד אינו מצליח בלימודיו עליו להמשיך. הם
לא התכוונו לעשות לו רק אבחון מקצועי ולהמשיך את החיים כאילו לא קרה שום דבר. יש
כאן הוראה מעשית. כל אדם יבדוק את עצמו במשך תקופה מסוימת האם הוא שייך לערך
העליון הזה שנקרא תלמוד תורה. התקופה שנקבעה שם בגמרא היא חמש שנים (לדעת רבי יוסי
שלש שנים) לאחר תקופה זו יש לעשות הערכת מצב, אם הוא רואה סימן יפה במשנתו, אדרבה
שימשיך, הוא נועד לגדולות. אבל אם הוא אינו רואה סימן יפה, ככל הנראה המסלול אותו
הועיד לו הקב"ה בעבודת ה' אינו כולל את הקדשת רוב שעות היממה ללמוד תורה אלא
בדברים אחרים.
אבל ישנה גם זווית שונה והיא חשובה לא פחות.
המדרש מספר (תנחומא פרשת וילך) על אליהו הנביא שהיה מהלך בדרך. אני
אמנם לא פגשתי את אליהו הנביא, אבל פגשתי אנשים מקסימים עם זקנים לבנים שבתור ילד
כאשר הייתי מדמיין את אליהו הנביא הייתי מדמיין אותו ממש כמוהם... האנשים האלה
תמיד עסוקים בלימוד תורה גם כשהם בדרך. אז ככל הנראה גם אליהו הנביא באותו סיפור
כאשר היה מהלך בדרך סביר מאד שהיה עסוק בלימוד תורה. אדם אחד שראה אותו החל ללגלג
ולהתלוצץ עליו. ככל הנראה העיסוק האובססיבי בתורה היה נראה לו כבר מוגזם. שאל אותו
אליהו מדוע אתה אינך לומד תורה? השיב לו האיש, אין לי בינה ודעת ולב. או בשפה של
ימינו, אני מאלה שלימוד הוא לא בשבילם... שאל אותו אליהו במה אתה עוסק? השיב האיש
בציד דגים ועופות. וכיצד אתה עושה זאת? המשיך אליהו להקשות. ואז האיש החל להסביר
לו תיאוריות שלמות כיצד בונים רשתות דיג וציד. מתברר, אומר לו אליהו שיש דברים שהם
כן בשבילך... אם כך בוודאי לימוד תורה.
יש המון מה לדבר על מדרש מקסים זה אבל הייתי רוצה לדבר על נקודה אחת
פשוטה. אליהו לא בא להראות לאיש הנחמד שהוא דווקא כן מוכשר... אליהו בא להסביר
לאיש הנחמד מה זה לימוד תורה. אצל הרבה אנשים לימוד תורה נתפס כישיבה ממושכת ליד
סטנדר, גב כפוף, אותיות קטנות ושפה מסובכת מתוך כרך עב כרס. זו בהחלט אופציה אבל
לא היחידה. לימוד זה רכישת ידע. מסתבר, אומר אליהו לאיש, שאין לך אדם נורמאלי בעולם
שלא רוכש ידע. לא חשובה רמת הכישורים שלו, לא חשובה מידת הסבלנות שלו, החיים
מחייבים כל דייג מתחיל לרכוש ידע. את הידע הוא לא ירכוש דווקא עם גב כפוף ליד
הסטנדר, יש אלף דרכים ללמוד באוניברסיטה של החיים... כשם שהחיים מחייבים אותנו
לרכוש ידע על מנת לשרוד ברמה הטכנית כך הם מחייבים לרכוש ידע ברמה הרעיונית, כלומר
מה התוכנית שבורא עולם נתן לי. זה נקרא לימוד תורה! איך נעשה זאת? כל דייג יעשה
זאת בדרכו. ניתן לעשות זאת כמובן כבן ישיבה אבל העובדה היא, כך אמרת (וגם אני סבור
כמוך), שזה לא בשביל כולם. אז ניתן לעשות זאת גם בצורות שונות, הספרים יכולים
להיות אחרים, האותיות נעימות יותר לעין, השפה קריאה יותר ונגישה יותר, תנאי החדר
מותאמים יותר, סביבת הלימוד ידידותית יותר, בזמן המתאים, נושאים רלוונטיים יותר,
או אתה יודע מה? אפילו שיחה טובה עם חבר על איזה שפת נחל מפכה, שיחה שתעסוק במה
תוכנית החיים שבורא עולם נתן לי. בתחום הזה חייבים לרכוש ידע!
אבל על כזה לימוד אין דייג שיגיד "זה לא בשבילי"...
יפה מאוד כמו כל שבוע.
השבמחקתודה רבה.
הרב זאבי תמשיך לעשות חיל!