שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת ויצא תשע"ג

וקראת לשבת עונש

שאלה:

השאלה שאני עומד לשאול מציקה לי בכל שבת, ואני משער שאני לא היחיד. שבת היא יום מנוחה, נכון? אז למה כל האיסורים האלו שממש לא מוסיפים מנוחה? אני יודע איך אני נח (וזה לא בצורה של הלכות שבת), אז למה שלא אנוח בצורה הכי נוחה לי? כשהכל אסור ואסור ואסור אני לא רואה איפה יש כאן מנוחה. תודה מראש על התשובה.

הרב זאב קצנלבוגן:

לפני כמה שבועות באחד מימי השישי המתקצרים מצאתי את עצמי מנסה לזרז בעדינות את בתי בת ה12 בהכנות לשבת. אבא, היא פנתה אלי, לי יש את הקצב שלי. חייכתי ושתקתי. לאחר כמה דקות הגיעה אלי בתי מחויכת ואמרה, אני מבינה שאם אתעקש על הקצב שלי לעולם לא תהיה לי שבת...

מה לעשות, ככה זה אנחנו, לפעמים אנחנו צריכים הכתבות חיצוניות. היה מאד נחמד לו היתה לנו שליטה מלאה על מעשינו והיינו יכולים לוותר למשל על בתי הכלא לגנבים משום שכולנו היינו שולטים במעשנו. או אתם יודעים מה? אקח דוגמא הרבה פחות קיצונית. מדוע בנק ישראל ביטל את האפשרות לחריגת יתר מעבר למסגרת? אנחנו לא מספיק בוגרים על מנת לשלוט בחשבון הבנק שלנו וברמת הוצאות סבירה? אז כנראה שאין מה לעשות, ככה זה אנחנו, לפעמים אנחנו צריכים הכתבות חיצוניות.

כל מי שמתבונן בכתובים שם לב לתופעה מעניינת. עשרת הדברות מופיעים בתורה פעמיים. בספר שמות במצוות השבת מוזכר "זכור את יום השבת לקדשו" ואילו בספר דברים כתוב "שמור את יום השבת לקדשו". וכאן הבן שואל, אז מה באמת נאמר, זכור או שמור? אמרו חז"ל "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו". ואני לא מבין, אם הקב"ה רצה שנקיים גם את מצוות זכור וגם את מצוות שמור, שיגיד את שתיהן. מדוע זה צריך להיות דווקא בדיבור אחד? יש הרבה מצוות שקשורות באותו יום, למשל איסור אכילת חמץ ומצוות אכילת מצה. שם לא ראינו שהקב"ה אמר את שתיהן בדבור אחד.

פעם הכנסתי קבוצה של סטודנטים לתוך מנהרות הכותל. בחור בשם דוד ניגש אלי לפני הכניסה ולוחש על אזני, הבאתי את החברה שלי. יהיה נעים להכיר, אני אומר לו. לא הבנת אותי, אני רוצה להציע לה נישואין כאן בתוך המנהרות, הוא אומר. אתה רומנטיקן! אני מחזיר לו בחיוך. לא יכולת לבחור רעיון טוב יותר לתחילתה של דרך חדשה מאשר תפילה משותפת מול מקום קודש הקדשים, אני מוסיף. לפני שאנחנו נכנסים פנימה, אני רואה את דוד מוציא מהכיס את הטלפון הנייד שלו ומכבה. דוד, אני פונה אליו, בפנים זו קליטה של לפני אלפיים שנה, אין צורך לכבות פלאפונים, זה לא יעבוד גם אם תרצה. דוד פונה אלי עם פרצוף כמו שרק מאורסים טריים יודעים לייצר ואומר לי "אני לא לוקח סיכונים..." מבינים? אי אפשר להתחבר למישהו כשאתה מחובר לעוד חמש עשרה דברים במקביל...

תכליתה של השבת אינה רק ליצור לנו יום מנוחה מעמל השבוע המפרך. לו זו היתה המטרה בלבד, ככל הנראה היה חופש פעולה מלא לכל אחד כיצד למלא את המצברים כמו שהוא יודע הכי טוב לעשות. תכליתה של השבת היא לעצור את המרוץ המדהים של החיים על מנת להתחבר. להתחבר לעצמי, לרגשות שלי, לתובנות שלי, לאידיאלים שלי שאולי נשחקו במהלך השבוע הסוער, אבל בעיקר בעיקר להתחבר עם בורא עולם! אי אפשר להתחבר למישהו כשאתה מחובר לעוד חמש עשרה דברים במקביל... רק מצוות זכור ושמור כשהן מופיעות משולבות יחד יכולות לייצר לנו את החיבור המדהים הזה. מצוות שמור (ההימנעות ממלאכה) מנתקת אותנו ומכינה את השטח ליצירת החיבור שהיא מצוות זכור (פעולות אקטיביות). מי שרק יפנה את השטח על ידי שמור ולא יעניק לתוכו תוכן רומנטי של אהבה לבורא ימצא את עצמו מקיים בדבקות את המאמר וקראת לשבת עונש... אבל מי שישכיל להכניס לתוכו גם את החיבור הרומנטי לבורא יבין וירגיש היטב את מאמר הנביא "וקראת לשבת עונג..."