ראש הישיבה שליט"א - פרשת וירא תשע"ג

דרך ה' – אחריות!

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

במאמרנו האחרון הארנו את מעלתו הגדולה של אברהם אבינו, שחיפש ודרש את ה', ולאחר ש"מצא" אותו, לא הסתפק רק בידיעה של רצון ה' ועשיית רצונו, אלא ביקש "לקרוא בשם ה' " ולשמור כל הזמן על קשר של אהבה ודבקות עם ה'.

כאמור, בשונה מנח שגם הוא היה צדיק תמים, אך הסתפק בעשיית רצון ה', אברהם אינו מסתפק בכך. הוא מחפש כל דרך להבין את דרך ה', ולדעת את תפקידו בעולם, וזאת ע"י 'קשר אלוקי' שבונה אברהם עם האלוקים.

בפרשתנו אנו לומדים, ממעשה אבות סימן לבנים, שהקשר עם אלוקים אותו לימד אותנו אברהם אבינו, אינו קשר סתמי. קשר זה חייב להביא לידי פעולות אחראיות שמקבל על עצמו היהודי המאמין לעשות. קשר זה מחייב את היהודי, לא רק "לעבוד על עצמו" ולתקן את דרכיו, אלא לפעול למען תיקונו של עולם במעשים ופעולות שיביאו את העולם שמסביב ואת בני האדם למצב מושלם.

הטבה – שלמות הקשר עם אלוקים

"וירא אליו ה' באלוני ממרא" – לבקר את החולה. יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו (רש"י). "והוא יושב פתח האוהל כחום היום" – לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו (רש"י).

בשעה זו, של התממשותו של הקשר הנכסף עם אלוקים, בו ברגע שמגלה אברהם "וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" – מתנתק אברהם לכאורה מאלוקים הנראה אליו ברגעים אלו, "וירץ לקראתם מפתח האוהל".

ואנו עומדים ותמהים, הכיצד יכול אברהם בשעה זו, של התגלות אלוקית המכוונת במיוחד "אליו", להעז ולהחליט 'לעזוב' כביכול את הקב"ה ולרוץ לקראת האורחים, וכי לא היה ראוי לכל הפחות ליטול רשות מאלוקים הניצב עליו, להפסיק לזמן מה את ההתקשרות האלוקית למען קיומה של מצוות הכנסת אורחים?

חז"ל מספרים על אותו יום שבו: "הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא מלאכים עליו בדמות אנשים" (רש"י).

ואנו מבקשים להבין, משום מה הצטער אברהם? הרי חום היום השאיר את עוברי הדרכים בבית, ולכן אין כלל בסביבה אורחים שצריכים להכניסם הביתה, ועל מה יש להצטער?

אנו מבינים מכך, שאצל אברהם אבינו, הקשר עם אלוקים לא היה קשר ערטילאי, שנשאר רק בתחום האישי של המחשבה והרגש, אלא שמבין אברהם שעל הקשר עם אלוקים לבוא לידי ביטוי מעשי בדאגה למען הזולת ובפעולות החיוביות שנעשות למען תיקון העולם.

אברהם אבינו מלמד שרק בפעולות מעשיות שמגלות אחריות על הקורה מסביבנו, רק כך אפשר להגיע לקשר אמיתי עם אלוקים.

לשיטתו של אברהם, הכנסת אורחים אינה רק פעולת הטבה וחסד עם הזולת, אלא יש בקיומה את הצורה המושלמת של הקשר הנכון עם אלוקים.

משום כך מצטער אברהם שאין אורחים בסביבה, כיון שרק דרך מעשים של חסד הוא יכול להתקרב, באותה שעה ממש לאלוקים. אם אין אורחים בסביבה, שעל ידם הוא יתקרב יותר לאלוקים, ואי אפשר להביא לידי ביטוי מעשי את אהבת ה', או אז מצטער אברהם.

מבין אברהם אבינו, שהכנסת האורחים המגיעים באמצע התגלות האלוקים אליו, אינה הפסקה של החיבור עם האלוקים הנראה אליו באותה שעה, אלא יש בה העצמתו של הקשר האלוקי והבאתו לידי ביטוי מעשי, בתוך מעשי ההטבה לזולת.

זוהי כוונת חז"ל שלמדו ממעשהו זה של אברהם, ש"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה". "גדולה" היא מפני שאין בה חיבור ערטילאי עם האלוקים, כמו בקבלת פני שכינה בלבד, אלא יש בה העצמה של הקשר הרוחני עם האלוקים, קשר שמחייב פעולות מעשיות לתיקון עולם, ולהטבה עם הזולת, שרק בצורה שכזו יגיע הקשר של האדם עם האלוקים לשלמות.

אחריות!

אמונתו של אברהם אבינו, מחייבת אותו 'לקחת אחריות' ולפעול לתיקון העולם. אחריות זו, היא זו שמביאה את הקב"ה לשתף את אברהם בהחלטה להפוך את סדום.

"וה' אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה, ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום..." (יח, יח).

מדהים. האלוקים הבורא את הכל, רואה לנכון לגלות לאברהם לפני הפיכת סדום, את אשר עומד לקרות.

הבה ונבין, לשם מה? האמנם רק הלכות נימוסים יש כאן מצידו של הקב"ה? מה פשר אמרת חז"ל: "לא יפה לי לעשות דבר זה אלא מדעתו של אברהם, אני נתתי לו את הארץ הזאת... ואיך אשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי?" (רש"י), ואנו תמהים, וכי מה תעלה או תוריד הודעתו זו של הקב"ה לאברהם שסדום נהפכת?

דרך ה'!

תשובה על כך אנו למדים כדרכה של תורת אמת, מפשוטי המקראות עצמם.

"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (שם, יט).

אין אברהם אבינו שומר את דרך ה' לעצמו, אלא הוא לוקח אחריות מלאה לגלות ולהעביר הלאה לכל הדורות הבאים את דרך ה' האמיתית – שני דברים מרכזיים, לשמור על עולם מתוקן ולעשות "משפט".

אך אין די בכך. השמירה על העולם מפני השחתה ורוע, זוהי – כפי שביארנו בעבר – אמונתו של נח, אך אמונתו של אברהם מחייבת לא רק את "המשפט", אלא בעיקר את "הצדקה".

מפני שכאמור, הקשר עם אלוקים שאותו מבקש אברהם לשמור, מחייב לפעול למען תיקונו של עולם, וזה יכול להתבצע אך ורק אם היהודי לוקח אחריות, ונותן מעצמו ואת עצמו, כדי להיטיב עם הזולת ולהביא את העולם לעולם צודק יותר, מתוקן יותר.

אחריות זו שלוקח אברהם, היא זו שמביאה את הקב"ה לשתף את אברהם באירוע הדרמטי כל כך, העומד להתרחש בסביבתו.

אין בכך רק שיתוף גרידא. יש בכך קריאה לאברהם להבין את מה שקורה, להיות שותף פעיל בה, וללמוד על דרך ה'. מפני שאברהם חייב להבין את הדרך, הוא הרי לקח עליה אחריות, ורק אם יבין אותה היטב, יוכל לשמש כמורה דרכה לכל הדורות הבאים.

ואכן, אברהם הבין היטב את הסיבה שבגללה מודיע לו האלוקים לפני, על האירועים העומדים להתרחש, והוא מגיב על כך בצורה שאנו נדהמים לראותה.

אברהם אבינו מנסה להציל את סדום! הוא כביכול שואל את הקב"ה, האם ההחלטה להפוך היא החלטה ראויה. זאת ועוד. אברהם אינו מסתפק רק בתפילה על סדום, ובקשה לרחם עליה בגלל מספר צדיקים שאולי יש בה.

אנו מוצאים בפסוק מילים שאלמלא מקרא כתוב לא היינו מאמינים.

"חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע... השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"

האם אנו שומעים היטב? האמנם, עלתה על דעתו של אברהם, שהחלטתו של אלוקי הצדק והיושר להפוך את סדום, החלטה שגויה היא?

ודאי שלא!

אלא שאברהם אבינו מבין, שאם אלוקים גילה לו את החלטתו לפני, הוא רוצה שהוא יבין אותה, וכשאברהם אינו מבין, הוא שואל! הוא אפילו מתווכח, כדי להבין היטב! ברור לו שהחלטתו של האלוקים היא אמת! אך אולי אלוקים מבקש ממנו לפעול משהו כדי לשנות את ההחלטה? אולי יש מקום להתפלל ולשנות את רוע הגזרה? הרי אברהם מרגיש אחראי להיטיב עם העולם ולעשות בו "צדקה", ואדם אחראי צריך למצות את כל אפשרויות הצדקה והפעולה, וגם להבין היטב את משמעות הדברים הקורים סביבו, ואת זה עושה אברהם בצורה הטובה ביותר.