ראש הישיבה שליט"א - פרשת ויצא תשע"ג

"בית" לאלוקים ו"שער" לשמים

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"ויצא יעקב מבאר שבע... ויפגע במקום וילן שם... ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו... והנה ה' ניצב עליו ויאמר... ויקץ יעקב משנתו ויאמר, אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים... וישכם יעקב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה... וידור יעקב נדר... והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים, וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח, י-כד)

הבה נתבונן, מהו פשרו של חלום הסולם ומה משמעותם של המלאכים העולים ויורדים בו?

עוד אנו מבחינים בעובדה שיעקב לקח דווקא את האבנים שאותם שם מראשותיו, ודווקא אותן הקדיש לעשיית מצבה לכבוד ה', ואנו מבקשים לדעת מדוע לא השתמש באבנים אחרות לשם כך?

עוד עלינו להתבונן, כיצד הסיק יעקב מחלום הסולם, ש"אכן יש ה' במקום הזה", וש"מה נורא המקום הזה", והרי בחלום לא נאמר לו לכאורה דבר אודות המקום הזה, אלא הוא  זכה רק לגילוי נבואי ולהבטחות גדולות, והתגלות אלוקית זו עדיין לא הופכת את המקום הזה ל"מה נורא המקום", כמו שלא מצאנו שאברהם ויצחק, התייחסו למקומות שבהם נגלה להם האלוקים, כמקומות קדושים?

קדושת מקום וקדושת מעשים

"אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים".

בואו ונבין מה עניינו של בית האלוקים, ומהי מטרתו של שער השמים?

במאמרים הקודמים נכנסנו לבית המדרש לאמונה של אברהם, שבו גילינו את מציאות ה', למדנו על הקשר שאמור האדם לפתח עם בוראו, ועל חובתו של האדם להכשיר את עצמו להיות ראוי לקשר האלוקי.

אך היכן וכיצד ימצא האדם את אלוקיו? מהם הדברים שעליו לעשות כדי להעצים את החיבור עם בורא עולם?

זהו בירור יסודי שעל האדם המאמין לברר לעצמו. כיצד יכול האדם, המורכב מחומר וגוף להשיג ולהתקשר עם אלוקים "שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל"?

את התשובה לכך אנו מוצאים בחלומו של יעקב.

אכן, הקב"ה אין לו גוף ואין לו דמיון, אך אנחנו מסוגלים וגם חייבים להרגיש אותו בליבנו. רגשות רוחניים אלו ו'הארות' אלוקיות שמושפעות עלינו יכולים להגיע רק עם עזרה אלוקית.

עזרה זו מתאפשרת בשתי צורות.

הצורה הראשונה היא על ידי קדושת מקום, והצורה השניה היא על ידי פעולות ומעשים.

בקדושת המקום, "הכניס" כביכול הקב"ה את עצמו למקום מסוים, וייחד  אותו למקום מיוחד שממנו הוא משפיע ומתגלה בעולם, וכל באי אותו מקום יוכלו להרגיש אלוקים בליבם.

זהו כביכול 'בית אלוקים', שממנו הקב"ה מתגלה, וכל עניינו של הבית הזה הוא הביטוי והסמל למציאות ה' בעולם, להשפעתו הגדולה ולהשגחה הפרטית של ה' בעולם.

זהו עניינו של מקום המקדש. מקום המקדש מאפשר לבאים אליו להיפגש עם בורא עולם ולהכניס אותו אל תוך ליבם.

בנוסף למקום המקדש, שהוא מקום קדוש כשלעצמו, ישנו גם ציווי לבנות על אותו מקום, בית מקדש. בבית המקדש נעשות פעולות קדושות בציווי אלוקי. פעולות אלו הן הצורה השניה שבה אפשר להתחבר לאלוקים ולהיות בקשר איתו.

על ידי המעשים, הפעולות והמצוות הנעשות בבית המקדש, מעצים האדם את הקשר עם אלוקים, ודרך פעולות אלו הוא  מאפשר כביכול לאלוקים להיכנס אל תוך ליבו.

ברור לנו  – שהדבר המאפשר להיכנס אל הבית הוא השער, ולכן עבודת המקדש תיקרא בשם "שער השמים", שהרי ע"י המעשים הנעשים בבית ה', יוצר האדם שער שדרכו הוא יכול להיכנס אל עולמו של ה', ועל ידם הוא מאפשר כביכול לה' להיכנס אליו. (זוהי בעצם המשמעות של דברי חז"ל האמורים ברמב"ן: "בית המקדש הוא שער לעלות משם התפילות והקרבנות לשמים").

הסולם – חיבור בין שמים לארץ

יעקב אבינו גילה לנו על ידי חלומו את סוד עבודתו של היהודי, תפקיד שבו על היהודי  לחבר שמים לארץ, ולהכניס את אלוקי השמים אל תוך ליבנו שלנו – הנמצאים כאן בארץ החומרית והגשמית.

קשר זה אל אלוקינו אינו קשר ערטילאי ו"שמימי" גרידא, הנשאר בתוך הלב, ואין לו ביטוי מעשי חיצוני. זהו קשר שיכול לבוא לידי ביטוי רק על ידי מעשים ופעולות אנושיות שאנו מבצעים בחיי המעשה שלנו. בכל פעולה שכזו, שאנו פועלים כאן בארץ על פי הוראת ה', אנו יוצרים חיבור בין ארץ לשמים.

זהו פשר חלום הסולם, שבו מתגלה ליעקב שאלוקים אינו נמצא רק "בשמיים", אלא הקב"ה נמצא בתוך "מקום" שבו הוא מתגלה לבאי הארץ, ובמקום זה נוצר החיבור השלם בין האדם לבוראו על ידי המצוות האלוקיות. ("מקום" זה של מקום המקדש הוא בעצם שיאם של אותם מקומות קדושים שיש בהם ומהם 'הארות' רוחניות דוגמת ארץ ישראל בכללותה ובתי הכנסיות ובתי המדרשות שבה, ומאז שחרב לו הבית "אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד", דהיינו, שקדושתו של מקום הועתקה לבתי כנסיות ובתי מדרשות).

אנו מבינים איפוא שהסולם מבטא את הקשר בין השמים לארץ, ואת היכולת של האדם הנמצא בארץ "לעלות" ולהתחבר בעודו על הארץ בטבעיו ותאוותיו הגשמיות, עם אלוקי השמים. עליה זו באה לידי ביטוי במלאכים העולים, שהם בעצם המצוות שהאדם 'מעלה' לשמים, והמלאכים היורדים, שהם מבטאים את ההשפעה היורדת אל האדם מלמעלה למטה על ידי מעשי המצוות שלו. (מצוות הם הם ה'מלאכים', עיין רמב"ם הל' מזוזה ו, יג).

חלומו של יעקב מגלה לנו את הסוד הזה, שהחיבור השלם בין האדם לאלוקיו מתאפשר ע"י שתי הצורות האמורות, על ידי מקום ועל ידי מעשים. משמעות הדבר, שגם אנו ההולכים בדרכו של יעקב אבינו, עלינו לחפש את ה"מקומות" ו"בתי האלוקים" שבהם שורה שכינה, שכאמור הם בתי המדרשות, וכמו כן עלינו לעשות מעשים ומצוות שעל ידם ניצור "שער" לשמים.

להפוך ארץ לשמים!

אנו מבינים מעתה מדוע לקח יעקב את האבנים ששימשו לו בלילה למגן ולמחסה, ודווקא אותן הוא קידש לשמים. כיון שיעקב הבין שגם אבנים פשוטות ודוממות, גם הן יכולות בשיא חומריותן הדוממת לשמש לסולם, וגם עם אבנים פשוטות וארציות אפשר להתחבר עם ה'. לכן, לאחר שבעודו שוכב למראשות האבנים הללו התגלה לו האלוקים ולימד אותו על קדושתו של מקום, ומשמעותן השמימית של המצוות הנעשות בארץ, דווקא אותן הוא לקח ודווקא איתן הוא בנה בית לאלוקים.

ממעשה האבנים של יעקב, אנו לומדים עד כמה בכוחנו להפוך את כל חיי המעשה הגשמיים שסביבנו לחיים שיש בהם משמעות רוחנית וחיבור לאלוקים. מעתה, כשנברך ברכות הנהנין - יהפוך גם האוכל שלנו ושאר הנאותינו הגשמיות לאמצעי חיבור עם אלוקים, וכשנכניס אמונה באלוקים אל תוך עמל יומנו - גם עבודה גשמית זו, בכל מקום שהיא, תיהפך לצורת קשר עם אלוקים, כשנאמר קריאת שמע שעל המיטה - גם מיטתנו ושנתינו תהפוכנה לאמצעי לעבודת ה', וכשנקיים את מצוות בין אדם לחברו בצורה נכונה - גם קשרינו החברתיים יהפכו לאמצעי לחיבור רוחני.

כשחיינו הגשמיים יהפכו גם הם לאמצעי חיבור אל אלוקים, אזי נדע שאנו הולכים לאור הפסוק "השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם" – כדי להפוך ארץ לשמים!