ראש הישיבה שליט"א - פרשת חיי שרה תשע"ג

חסד ואמונה

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

בפרשתנו מתארת לנו התורה בהרחבה גדולה את סיפור שליחותו של אליעזר עבד אברהם למצוא ליצחק את שידוכו המתאים.

התיאור המפורט של כל מעשיו, תפילותיו ואמירותיו של אליעזר, גם בשעת המעשה עצמו של פגישתו עם רבקה, והחזרה המפורטת על הדברים בפני בתואל ולבן, מביאה את חז"ל ללמדנו ש: "יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה" (רש"י, כד, מא).

אנו מבקשים לתת את הדעת, מהו באמת היופי שבשיחתם המפורטת של עבדי אבות? במה חשובה יותר שיחתם הנאה של עבדי אבות, שאין בה לכאורה הלכות גדולות, והתורה מרחיבה עליהם יותר מהלכותיה של תורה החמורות, שנכתבו רק בקיצור וברמיזה?

מה' יצא הדבר

לאחר שסיפר אליעזר לבתואל ולבן את כל השתלשלות הדברים שהביאו אותו להחלטה שרבקה היא האישה המתאימה ליצחק, תגובתם הייתה "מה' יצא הדבר, לא נוכל לדבר אליך רע או טוב, הנה רבקה לפניך קח ולך, ותהי אישה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'" (כד, נא-נב).

עלינו להתבונן, הרי פשוטו של מקרא מלמד על כך שבתואל ולבן התנגדו לשידוך, אלא ש"לא נוכל דבר אליך רע", ואיננו יכולים להתנגד, וא"כ מהו הדבר ששכנע אותם לבסוף שאכן מה' יצא הדבר?

זאת ועוד, הכיצד אומרים השניים "ותהי אישה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'"? וכי היה כאן דיבור מפורש מה' אודות שידוך זה, ששכנע וחייב אותם לשמוע בקולו, למרות שלא רצו לגמרי בשידוך זה? הרי לא מצאנו בכל פשוטי המקראות שהתגלה אליהם ה' וחייב אותם להסכים?

מדברי חז"ל בפירוש הפסוקים אנו למדים, שלמרות הסכמתם הראשונית של בתואל ולבן, בכל זאת הם ניסו לעכב את השידוך (עיין בפירש"י פסוק נא', ובפשט הפסוק "תשב איתנו הנערה ימים או עשור אחר תלך" ובמדרשים), ורק הסכמתה העיקשת של רבקה ורצונה ללכת עם אליעזר, שיכנעה אותם בעל כורחם להסכים.

ואנו תמהים, כיצד ניסו לעכב כשהם עצמם הבינו ואפילו סיפרו על הבנתם, שאכן מה' יצא הדבר, ורבקה היא שידוכו של יצחק?

אמונת אברהם - הלכה למעשה

במאמרינו האחרונים, ביררנו לעצמנו את יסודות אמונתו של אברהם אבינו, המושתתים על האמונה בבורא עולם והשגחתו הפרטית על ברואיו, ועל חובתו של האדם לבקש את קרבתו של אלוקים.

כאמור, קרבה זו לאלוקים יכולה להתאפשר רק אם האדם יעבוד על עצמו וירצה להיות 'האדם השלם'.

שלמות זו – גילה לנו אברהם – יכולה להיות רק אם ילך אדם ב"דרך ה'" – מה הוא רחום וחנון אף אתה היה רחום וחנון, לא  יראה רק את עצמו ורצונותיו במרכז העולם, אלא יעסוק בחסד והטבה עם ברואי עולם ובכך יהיה שותף בתיקונו של עולם.

אם נרצה לראות את שיטת אמונתו של אברהם מיושמת הלכה למעשה בבהירות משכנעת, נוכל ללמוד ולשמוע על כך משיחתו של "דמשק אליעזר" – שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.

בשיחה זו אנו מביטים על דמותו של "עבד אברהם", כיצד הוא מיישם הלכה למעשה את תורת הרב – אברהם.

נשים לב. איננו מוצאים בהוראתו של אברהם לאליעזר שום פירוט כמעט, כיצד תתבצע שליחותו בפועל, מלבד העיקרון שמבקש  אותו אברהם לקחת ליצחק שידוך ממשפחתו, וכן את ברכת אברהם לאליעזר "ה' אלוקי השמים... הוא ישלח מלאכו לפניך".

אך אליעזר, בהיותו התלמיד הגדול היודע את יסודות משנתו של הרבי הגדול, מראה לנו, ללא שום ציווי מפורט מהרבי, מהי דרכה של תורה – דרכו של אברהם.

אליעזר יודע שללא עזר שמים ותפילה אל ה' – המייצרת את הקשר הנדרש עם אלוקים, הוא לא יצליח במשימה. לכן הוא מתפלל ומבקש באופן אישי – חוץ מברכת אברהם על ליווי המלאך – על הצלחתו. אין זו סתם תפילה להצלחה, אלא עליה להיות תפילה מדויקת, שהרי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ואליעזר מבין את דרך החסד של אברהם, לכן הוא מבקש מעצמו נערה בעלת חסד שרק היא תתאים לממשיך דרכו של אברהם.

דבר ה' - מתוך החיים

בנקודת זמן זו, בעודו מתפלל, יוצאת רבקה ונותנת לאליעזר בחכמה רבה, את סימני החסד המבוקשים. או אז "לומד" אליעזר את הקורה סביבו, "משתאה ומחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא". השתאותו של אליעזר, היא כאמור, עוד קיום מעשי ביסודות אמונת אברהם, אמונה המחפשת את רצון האלוקים דרך המאורעות הקורים מסביב. וכשרבקה אכן מספרת לו שהיא ממשפחת אברהם, מבצע אליעזר את הדבר הנוסף שלמד בבית אברהם – "ויקוד האיש וישתחו לאלוקים, ויאמר ברוך ה'..." – שהוא מעשה ההודאה לה', המגלה שהאדם המקבל את ההטבה, מצא את האלוקים המיטיב באירועים סביבו, ועל כך הוא מודה לה'.

יסודות אלו של בית מדרשו של אברהם, יסודות של אמונה, ביקוש האלוקים בעולם, תפילה, וחובת עשיית החסד, חוזרים ונשנים ע"י אליעזר בבית בתואל, כשהוא מקדים ואומר "עבד אברהם אנוכי". בהכרזה זו הוא בעצם אומר: כל מה שתשמעו ממני מעתה, הם יסודות משנתו של אברהם.

ובאמת, חוזר אליעזר שוב בפני הורי רבקה על היסודות שכבר קראנו עליהם, וזאת כדי ללמד אותם את עיקרי משנת האמונה והחסד של אברהם, וכיצד יכול מי שמבקש את ה' בכל ליבו, למצוא את הקשר עם האלוקים בתוך מאורעות העולם, וכן לשמוע את דבר האלוקים מחייב ומנחה אותו בכל דרכיו. הוא חייב לספר להם את כל זה, כדי שידעו לאיזה בית  נכנסת בתם רבקה, בית האמונה והחסד של אברהם אבינו.

אמונה בהירה מול אמונה מטושטשת

או אז, כשנשמעים הדברים בבהירות שכזו, וצירוף המקרים שקרו נשמע בפיו של אליעזר כסיפור אמונה מושלם, גם רשעים גדולים כבתואל ולבן, בעל כורחם יענו אמן, שאכן מה' יצא הדבר, ויותר מכך, הם אכן מתחילים לשמוע את דבר  ה' אליהם – "ותהי אישה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'".

נקודת ההבדל בין מאמיני דרך אברהם, למאמינים דוגמת בתואל ולבן, היא עד כמה חזקה היא אמונתנו, שאכן אנו מושגחים על ידי ה' ומובלים על ידו  בכל מאורעות חיינו, ובעוד אנו הולכים אחרי ה' גם בארץ קשה ולא זרועה, כי אנו בטוחים בה' לגמרי, נשארת אמונתם של בתואל ולבן, אמונה מטושטשת וחלקית, המשאירה מקום לרצונות אישיים שיכולים להביא להחלטות נגד רצון ה' וגם לחשוב באותה שעה שאין בפעולות אלו סתירה לדבר האלוקים...

משום כך בדיוק, למרות שאמרו בתואל ולבן "מה' יצא הדבר", שבה אמונתם והתבלבלה, ונגיעותיהם האישית ניסו לעכב את דבר ה' שאך לפני רגע שמעו וראו אותו. שונה היא אמונתו של עבד אברהם  בה', אמונה בהירה שאינה נותנת לשום רצון אישי של אליעזר, לטשטש מלראות בבהירות מוחלטת את רצון ה', וכך הוא 'עובד על עצמו', ושולט בנגיעותיו האישיות לשדך את יצחק עם בתו "אלי" (כד, לט), ומכניע אותם לגמרי מול דבר ה' שנגלה אליו בכל שליחותו.

יפה שיחתן של עבדי אבות, שמלמדת אותנו בבהירות את יסודות אמונתנו מתוך מהלך החיים בעצמם. אכן, אין בשיחה זו 'גופי תורה' עם פרטי קיום מרובים – הלכה למעשה. בשביל גופי תורה אלו מספיקים הרמיזות גם כן. אך כשהתורה מלמדת את עיקרי דתינו, היא מאריכה בכך. יופייה של שיחת אליעזר היא בהצגת רוחו של אברהם הנושבת מכל פעולה ודיבור של אליעזר, רוח הצועקת אמונה! אמונה! אמונה!

מעתה אנו מבינים, מדוע מאריכה התורה בכל שיחתו של עבד אברהם, כדי ללמדנו שוב ושוב, איך מיושמת שיטת האמונה בחיים עצמם, איך משתכנעים גם רחוקים בצדקת הדרך, ואיך מיושמים יסודותיה בהצלחה, הלכה למעשה.