"זה לא המנהג שלנו"
יעקב שאפנס
במסגרת עבודתי, יוצא לי להיתקל בסיטואציות שונות המתרחשות במסגרות של
בתי ספר שונים. אני רוצה לשתף במקרה יוצא דופן, שהתנהגותנו משתקפת ישירות לסובבים
אותנו.
חיים. ילד חמוד וחכם בן 5, תלמיד כיתה א'. כמעט בכל יום, חיים לא מגיע
לביה"ס עם ציצית. תקנון ביה"ס קובע שעל התלמידים לבוא עם ציצית כל יום.
(לא, זו לא כפיה דתית, זה פשוט דרך חינוך.) לשאלתי למה הוא לא לובש ציצית, הוא ענה
לי שאמא שלו אמרה שהוא לא צריך. "למה אתה לא צריך? כולם לובשים ציצית, וכאן
בבית הספר זה הכלל." עונה חיים, "זה לא נח לי".
לאחר כמה ימים, בשיחה עם אמו, היא מסבירה כי היא בעצמה רגישה לכותנה,
ונראה לה כי גם הילדים, וכנראה לכן לא נח להם ובשל כך, היא לא מחייבת אותו ללבוש
ציצית. הסברתי לה כי זו לא סיבה, ויש פתרונות לכך, כדוגמת "ניצית"
(גופיה/ציצית). מסבירה לי האם, כי בעלה פסק כי זה אינו לכתחילה, ולכן הוא לא לובש
כלל. לשאלתי, מה הוא יעשה כשהוא מברך "על ברכת ציצית?" היא עונה כי בעלה
אמר שבאמת הוא לא צריך לברך. הופתעתי מהגישה. ובכל זאת אני מנסה, "אם לא
לכתחילה, לפחות שילבש בשם החינוך אותו אתם בוחרים להעניק לבניכם". כאן, האמא
לא ענתה. היא משכה בכתפיה ואמרה "כן כן..."
לאחר כמה ימים, אני שומע שיחת ילדים:
שמולי: למה אף פעם אין לך ציצית?
חיים: כי לא נח לי.
שמולי: אז מה?
חיים: אני בגיל חמש ושלושתרבי, ואני עוד לא בגיל חינוך, אז אבא שלי אמר לי
שאני לא צריך.
נדהמתי!
"זה בסדר", "לי זה מותר", "זה לא המנהג
שלנו..."
בטוח יצא לכולנו להשתמש או לפחות להשתעשע פעם במחשבה הזו. מין אישור
פנימי לכך שאנו לא מקיימים את המוטל עלינו. זה יוצר איזו שהיא הדחקה עד הפעם הבאה
ועד שנעשית לו כהיתר. חס ושלום, לא מדובר פה על המצוות והעבירות הכתובות בתורה
באופן מפורש, אלא על כל מיני סיטואציות שאנו פוגשים במהלך חיינו האישיים וחיי
היומיום. השאלה היא האם אנו מחפשים מראש את הסיבה לאותו "היתר" ובכך
משתיקים מראש את המצפון, או שמא לאחר מעשה אנו משקיטים את המצפון על ידי מציאת
צידוקים. לכאורה, אין הבדל. התוצאה בסופו
של דבר הוא שהמצפון מדוכא ע"י הרצונות שלנו. אז כן, בינינו לבין עצמינו אנו
צריכים לפתור את הבעיות האלו, אך עלינו לקחת אחריות על כל מה שמוקרן כלפי חוץ.
איננו רוצים כי חברינו, ובעתיד – משפחתנו יהיו מושפעים מהוויתורים הקטנים שאנו
עושים לעצמינו (שלא בצדק) והם יראו את זה ויפנימו את כברירת המחדל של צורת החיים.
למרות ההתמודדויות שלנו, אנו צריכים להיות מודעים לסביבה שלנו ואם לא למענך, אז
לפחות למענם.
עד כאן להפעם,
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה