גבי אלטהיים, ניו-יורק
יום שלישי לפני שבועיים, ניגש אלי גיסי שגר בסמיכות אלי ועובד יחד איתי,
ואומר לי: "גבי, תשמע, הולכת להיות סופה רצינית ואני מקוה שאתה מתארגן בהתאם,
אוכל, בגדים חמים, מים וכו'".
אני לתומי כמו יהודי ישראלי אמיתי, אומר לעצמי: "סופה?! נו מה כבר
יכול להיות?! בקטנה..."
בינתיים המועד הצפוי של הסופה מתקרב, ואני שומע אנשים בבית הכנסת, בחנויות,
ובכל מקום אפשרי מדברים על הסופה המתקרבת, אמרתי: "טוב, לפחות אלך לקנות פנסים,
שיהיה אם יקפוץ החשמל". אבל גם זה נגמר, וגם אשתי אומרת לי: "גבי תשמע זה
רציני, אנחנו לא מאורגנים". ואני אומר: "אל תדאגי הכל יהיה בסדר, האמריקאים
סתם עושים רוח כמו שהם אוהבים ויודעים לעשות..."
יום שני, המועד הצפוי. אני קם בבוקר לתפילה, קצת רוחות, קריר. אני אומר
לעצמי: "זה מה שהתכוונו החזאים? זו סופה?", אבל הופתעתי! באמצע היום, ככה
בשעה 3 אחה"צ, החשמל בעבודה קופץ וזה הזמן לחזור הביתה. אני מגיע הביתה, אשתי
באמצע לאפות, בינתיים הכל בסדר. ואז גם בבית קפץ החשמל... והתחילו הרוחות העזות וממש
מפחידות, קור כלבים כמו שאומרים, פשוט מפחיד לצאת החוצה.
אבל אז ב"ה מתקשרת הבוסית של אשתי ואומרת לה: "בואי אלינו, יש
לנו גנרטור, בואי תהיי אצלנו עד שיחזור החשמל". ארגנו קצת דברים, הוצאנו את כל
הקפואים ויצאנו, ואני עוד חושב שזה יחזור תוך יום, אבל לא כך היה.
בקיצור, למחרת בבוקר אחרי התפילה יצאתי לסיור נזקים, וחשכו עיניי. סנדי
הייתה ממש עצבנית... עצים על הכביש ועל הבתים, כבלי חשמל על הרצפה, בתים של אנשים שניזוקו.
בקיצור, אין חשמל לכמה ימים טובים, ובלילות פשוט חושך מצרים כמו שאומרים. אין דלק בתחנות,
וגם איפה שיש התורות היו עד ישראל בערך.
אבל ב"ה החיים התחילו לחזור למסלולם. חלק מהחשמל חזר וחלק עדיין לא,
אבל מה שבטוח אנחנו חיים ב"ה.
מה שהדהים אותי זו הנכונות לעזור בלי שום הגבלה. אנשים ונשים התגלו
כבעלי חסד מופלאים, אם זה בחשמל ואם זה במקומות לינה, עד כדי כך שהיה פה אפילו מי
שפתח "גמ"ח לינה בשבת" למי שהחשמל עדיין לא חזר אצלו בבית.
שבת שלום!
ושהמקום ימלא
חסרונם של כל אחינו שנפגעו קשות כלכלית ופיזית.
גבי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה