אפי ליינר
השבוע ביום שלישי, היום הקבוע של שיעורו של הרב פייבלזון שליט"א,
הייתי היחיד שממע ממנו "שיעור".
וכך היה מעשה: אני מחכה בתחנת האוטובוס בגאולה אחרי העבודה, ולפתע אני
מבחין בחיוך מוכר, חיוכו של הרב פייבלזון שליט"א. אמרנו שלום יפה אחד לשני
כמו שצריך, וכמעט שהמשכתי במשחק הcity-bloxx הידוע שאפילו במכשיר האייפון (ז"ל) אין.
אבל אז עלתה בראשי שאלה בפרשת השבוע שלא הייתה לי עליה תשובה. השאלה כרגע לא
חשובה. מה שכן, התחלנו להתפלפל בדברי תורה הכתובים בפרשתנו. ופה אני מתחיל לכתוב
רעיון שאת כל כולו שמעתי ב"שיעור פרטי" זה.
וכך הוא אמר לי: בסוף הפרשה יעקב אבינו שוטח את כל טענותיו בפני
השווער האהוב, לבן. הוא מוכיח אותו על זה שהוא גנב אותו עשרות פעמים, אם לא מאות,
והוא מתלונן שם על די הרבה דברים שבהם לבן לא נהג איתו ביושר. אך דבר אחד שהוא
בעצם הגניבה הגדולה ביותר והרמאות החזקה ביותר שעשה לבן, החלפת רחל בלאה, זהו הדבר
היחיד שהוא לא מזכיר. וזה תמוה ביותר.
ועוד שאל, מה פשר הפסוק (לא, מא) "עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי
בנותיך". זה לא נכון. הרי את ארבע עשרה השנים שהוא עבד, הוא עבד בשביל רחל
ולא בשביל לאה, וא"כ היה צריך להיות כתוב "עבדתיך ארבע עשרה שנה בבתך
רחל".
ואז מסביר לי הרב פייבלזון במתק לשונו כך: מתחת לפני השטח, ז"א
רק בין יעקב רחל ולאה, היה ידוע שרחל הינה האשה האהובה יותר מלאה, אך כלפי חוץ אף
אחד לא ידע שכך הם פני הדברים, וכדי למנוע מהדבר להתפרסם, וכדי שלא לפגוע בלאה, לא
יכול יעקב להראות כלפי חוץ שרחל היא האהובה ולא הינה ברירת מחדל או טעות או מקח
טעות.
ולכן כאשר עומד יעקב לפני לבן ומתלונן על יחסו כלפיו מול כל בני ביתו,
הן של לבן והן של יעקב, הוא לא יכול להראות שלאה היא בעדיפות שניה. לכן הוא משווה
את לאה ואת רחל בכל דבר. לפי זה מובן למה הוא לא יכל להגיד ללבן את טענת הטענות
שהיא החלפת רחל בלאה. לאה עלולה להיפגע מדברים אלו ועלול להיגרם מצב שבו יבינו
האנשים שלאה היא עדיפות שניה, ובכך יעקב אבינו ברוב צדקותו לא היה מעוניין.
א"כ מובן בהחלט למה כתוב "עבדתיך... בשתי בנותיך", כיון שיעקב לא
רוצה להמעיט את ערכן של השנים שעבד בשביל רחל אך הוחלפו בלאה על פני שבע השנים
שעבד בשביל רחל.
אפי, יפה מאוד. רעיון נחמד וכתיבה מעניינת.
השבמחק