שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת תולדות תשע"ג

אדם אחד מאלף מצאתי

שאלה:

כתוב במסכת אבות "והעמידו תלמידים הרבה", מסבירים את זה שמתוך אלף שנכנסים לתלמוד יצא אחד להוראה ולכן צריכים גם כאלו שלא הכי מתאימים, ללמוד בישיבה. מכאן נובע שאם היה ידוע מראש שתלמיד יתפקשש לא נכניס אותו לישיבה. אם כן כשאנחנו רואים תלמיד שלא מצליח בישיבה ואין סיכוי שהוא יהיה האחד מהאלף, איזה ערך יש לזה שהוא נמצא בישיבה? למה שלא ילך לעבוד או להתגייס? השאלה נשמעת כללית, אבל היא די נוגעת אישית לשואל...

הרב זאב קצנלבוגן:

"בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא, יוצאין מהם מאה למשנה. יוצאין מהם עשרה לתלמוד, יוצא מהן אחד להוראה" (קוהלת רבה פרשה ז' אות כ"ח). זהו דרכו של עולם. בכל תחום ישנם מתחילים רבים ואחד שמגיע להצלחה מקסימלית, כמובן שבדרך כלל ו"בנוהג שבעולם" הוא לא זוכה להצלחה זו כמתנת חינם...

הלואי והייתי יכול ליצור מערכת חינוך כה יעילה כפי שמתוארת במדרש. אין יעד אחד, ישנם הרבה יעדים. סיימת שלב א', זה הזמן לקבל החלטה האם אתה מתאים ומעונין להמשיך לשלב ב'. סיימת שלב ב', זה הזמן לקבל את ההחלטה הבאה לגבי שלב ג'. וכן הלאה. לימוד המקרא הוא ערך אדיר בפני עצמו. אילולי היה כך לא היתה ממליצה לנו הגמ' במסכת קידושין "לבזבז" שליש מזמננו על לימוד זה. אלף נכנסים לשלב א' של לימוד המקרא וכוווולם יצאו נשכרים. הם בעלי מקרא! המלצת מערכת החינוך באופן כללי היא, לכולם, להמשיך לשלב ב' שהוא לימוד המשנה, אך ההחלטה היא אישית של כל חניך. "בנוהג שבעולם" רק כעשירית יעלו לשלב ב'. כנראה שיש לכך אלף ואחד סיבות... בסיומו של שלב ב' קיבלנו מאה בעלי משנה! לא תשעים ותשע, מאה! אין אחד שלא יצא נשכר מקבלת ההחלטה להיכנס לשלב ב', בין אם הוא הגיע להישגים של מאה אחוז ובין אם קצת פחות. כשנגיע במסלול זה לאותו אחד ויחיד שיוצא להוראה, קיבלנו את איש המקצוע הטוב ביותר כאשר עומדים לצדו עוד 999 אנשים מחויכים שהשיגו הישגים משמעותיים לחייהם הפרטיים ולחיי האומה כולה.

הלואי ויכולתי, אבל כרגע אני עדיין לא שם. אין בכוחי להשפיע על המערכת כולה. אבל אולי כן יש בכוחי להשפיע עליך ידידי השואל. אם בעולם הישיבות החלוקה אינה נראית כה ברורה כפי שציירתי, אין כל סיבה שלא תחדד זאת לבד, או בכוחות עצמך או בעזרת אחד מרבניך הקרובים. צורת הלימוד בישיבות אינה נראית ממש כפי שמתואר במדרש שהשלבים הם מקרא, משנה, תלמוד והוראה. אך אין לי ספק שאם נתכנן נכון נוכל להגיע לשלבים נכונים שאנו מציבים לעצמנו בתוך המסגרת הישיבתית כפי שהיא. דומני שבדרך כזו, כאשר נסמן V על שלב א' ונקבל החלטה ברורה על שלב ב' בכל שלב של החיים נמצא את עצמנו מחויכים.

אלא שבמציאות הישראלית של היום (שיתכן מאד שהיתה גם בעבר בתקופות רבות) השיקול של הימצאות בישיבה כנראה מורכב מנתונים נוספים מעבר לצבירת הידע. עולם העבודה כמו העולם הצבאי מעמידים אתגרים אדירים בפני כל אדם בכלל, וק"ו בפני האדם שקירבת אלוקים יקרה ללבו. המלצת מערכת החינוך באופן כללי היא לרכוש כמה שיותר כלים אמיתיים להתמודדות זו... אך מכיון שבסופו של יום ההחלטה היא של החניך בלבד, באחריות הבחור לבדוק האם יש לו מספיק כלים על מנת לצאת לאתגרים, אך יותר מכך, כל זמן שהוא בישיבה לדאוג לעצמו לקבל כמה שיותר כלים. ומי יודע אולי בדרך זו הוא יהיה האחד שיוצא להוראה...